מאגר סיפורי מורשת

סבתי, יעל מור, נולדה בישראל בעיר חיפה בשנת 1960.

כל בוקר הייתה הולכת לבית הספר ברגל, מכיוון שלא היו אוטובוסים באותו תקופה. לפעמים היא קמה מאוד מוקדם, כדי ללכת לבית הספר. כשחזרה מבית הספר נהגה לשחק בשכונה עם חברים, ובמיוחד אהבה מאוד לשחק בחמש אבנים. כשחזרה מבית הספר נהגה לשחק בשכונה עם חברים, ומידי שבוע הייתה הולכת לתנועת הנוער- הנוער העובד והלומד.

כיום היא גרה בנשר ועובדת כגננת. נֶשֶׁר היא עיר בישראל השוכנת בשיפולים הצפון־ מזרחיים של רכס הכרמל, ובדרום־ מזרח מישורי מפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, כשישה קילומטרים דרומית־ מזרחית לחיפה על כביש 752, בסמוך לכביש 75. שייכת מבחינה מנהלית לנפת חיפה, מחוז חיפה. ראשית היישוב שלובה בהיסטוריה של בית החרושת למלט, שנקרא גם הוא "נשר". (ויקיפדיה).

היא מאוד אוהבת את עבודתה כגננת, כיף לה להגיע לגן, וליראות את כל הילדים מחייכים אליה . לסבתא שלושה ילדים, אחד מהם הוא אבא שלי -אלעד. בילדותו של אבי הוא וסבתא שלי היו בקשר מצוין.

גלגולו של חפץ – שרשרת חמסה שעוברת במשפחה.

השרשרת מסמלת מזל. סבתא אסתר (אמא של סבתא) התחילה את המסורת כאשר קיבלה את השרשרת מאימא שלה, כשהייתה בת עשר לפני כשמונים שנה. השרשרת נקנתה בישראל בעיר טבריה, בחנות תכשיטים. באותו הזמן המשפחה של סבתא סבלה ממזל רע, וסבתא עברה ליד החנות והחליטה, שלמרות שהשרשרת יקרה מאוד, ועלתה הרבה מאוד כסף, היא תקנה אותה. היא האמינה שהשרשרת תעזור להוציא את המזל הרע מהמשפחה.

ומאז סבתא החליטה להתחיל במסורת, בה השרשרת תעבור בין הנשים במשפחה. היא העבירה את השרשרת לסבתא יעל, ביום שהתחתנה עם סבא, וסבתא יעל העבירה את השרשרת לאמא שלי, לפני שהתחתנה, ואמא שלי תעביר לגפן אחותי הקטנה, בגלל שגפן היא הנכדה הבכורה במשפחה.

הזווית האישית

רותם: מאוד נהנתי לשמוע את סיפורה של סבתא , למדתי דברים חדשים שלא ידעתי עליה.

סבתא יעל: מסר לדור הצעיר: "אם תרצו אין זו אגדה"- אפשר להשיג הכל אם יש רצון.