מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה שלום, שם נעורי היה חגואל. נולדתי בשנת 1950 בתל אביב, אני קרויה על שם סבתי. הוריי ניצולי שואה: אמי מפולין ואבי מסלוניקי שביוון. הם עלו לישראל בשנת 1946 עם אחותי שהייתה תינוקת. גדלתי בדרום תל אביב, בבית הורי דיברנו עברית, ושמעתי גם הרבה את שפת הלדינו כי החברים והחברות של הוריי היו ברובם מסלוניקי.

אמא, אבא, אחותי הגדולה ואני

אחרי סיום לימודי בבית הספר היסודי למדתי בתיכון עירוני א' בתל אביב ובשנת 1969 התגייסתי לצבא. בשנת 1970 נישאתי ליצחק שלום שמבוגר ממני בארבע שנים ושירת בצבא קבע. קנינו דירה קטנה עם משכנתא גדולה בהרצליה, ואני התחלתי לעבוד במבטחים הרצליה.

בחתונה של איצי ושלי, מרץ 1970

בשנת 1972 נולדה בתנו נירית, בשנת 1976 נולד בננו שי, עברנו לגור בדירה גדולה יותר, ובשנת 1981 נולדה בתנו חן.

שרה, איצי, נירית, שי וחן

למדתי ספרות באוניברסיטת ת"א ותואר ראשון במדעי רוח וחברה באוניברסיטה הפתוחה. כתבתי לעיתוני ילדים וחיפשתי עבודה בכתיבה, ולשמחתי התקבלתי לעבוד בפיתוח תכניות לימודים במט"ח. עסקתי בעבודה זו מעל 20 שנה, בפרויקטים מגוונים:

• הקניית עברית לילדים כשפה שנייה
• הבנת הנקרא
• לשון
• משחקי מחשב
• טכנולוגיה ועוד

ספרוני "לקרוא בכיף" שאני כתבתי וערכתי

במקביל כתבתי מספר תכניות ל "פרפר נחמד" בטלוויזיה החינוכית, הדרכתי ילדים בפיתוח יצירתיות אצל ד"ר אריקה לנדאו, ופרסמתי מספר ספרי ילדים בהוצאות שוקן, מסדה ומודן:

ספריי

באותן שנים ילדיי התבגרו, למדו, שירתו בצבא ולשמחתי ולשמחת בעלי כל אחד מהם נישא לבן זוג שאנחנו אוהבים ושמחנו לצרף אותם למשפחה. במשך השנים שלושת הזוגות ילדו והעשירו אותנו בנכדים מקסימים. לנירית ולמשה נולדו שיר, אופק ואור:

למלאני ולשי נולדו מאיה, איילה ועלמה:

לחן ולאורן נולדו כרמל וגבע:

,

בשנת 1994 חלה אבי במחלה ממארת, ולאחר שנה קשה נפטר ביולי 1995. לאחר מספר חודשים התנחמה המשפחה בשמחת נישואיהם של נירית ומשה.

עם צאתי לגימלאות השתחרר הראש מחשיבה לילדים ולתכניות לימודים וכשרון הכתיבה שלי פנה אל כיוון הנוסטלגיה וזיכרונות הילדות. מכיוון שגדלתי בבית שבו נשמעה שפת הלאדינו לרוב, שיבצתי בסיפורים שכתבתי את השפה, ושלחתי את הסיפורים לקבוצת "שוחרי לאדינו" בפייסבוק. קיבלתי תגובות מחממות לב בסגנון: "הזיכרון שלך מדויק"," תודה שהחזרת אותי לבית ההורים" "תפרסמי הכול בספר". התגובות האלו עודדו אותי לכתוב עוד.

בשנת 2019 בעלי הזמין ליום הולדתי כרטיסי טיסה והדרכה לטיול שורשים בסלוניקי. הטיול בסלוניקי היה מרגש ביותר. קהילת סלוניקי נמחתה בשואה, מ 70,000 איש שהיו בה לפני מלחמת העולם השנייה שרדו 5,000 צעירים וצעירות שרובם עלו לישראל, ביניהם גם אבי וחבריו. מה שהכתיב את טיול השורשים שלי אחרי משפחת אבי היה גורלה של הקהילה בשואה. בעלי ואני ביקרנו במוזאון לזכר הנספים, ברכבת שהסיעה אותם לפולין, באנדרטה לזכרם, ברחוב בו גדל אבי ובמקומות נוספים. כל מקום ריגש אותי והזכיר לי חוויות מהילדות וכן סיפורים ושירים שכתבתי על חוויות אלו, זיכרונות ששמעתי מפי אבי וחבריו. את כל אלה כתבתי בספר "אין גלים בים סלוניקי", הספר יצא לאור כעבור שנה לכבוד יום הולדתי ה-70.

איצי ואני תיכננו לעשות בעקבות הספר טיול שורשים בסלוניקי עם הילדים והנכדים, ובאה הקורונה ושיבשה את התכניות. אמי נפטרה בשנת 2022, ואני מתנחמת בסרט שעשיתי לזכרה, ובמשפחה הנהדרת שהיא ואבי הקימו לאחר השואה.

איצי ואני נהנים בכל שבוע מהמפגש המשפחתי עם ילדינו ונכדינו, אוהבים לחלוק איתם חוויות, לשמוע ולהשמיע לצחוק ביחד, ומאחלים לכולנו שהדבר יימשך שנים רבות.

שבעה מתוך שמונת נכדיי

הזוית האישית

שרה: היה לי כיף להיפגש כל שבוע עם איילה, לספר לה את הסיפור שלי, לענות על השאלות שלה ולשמוע תגובות וסיפורים שלה. המפגשים האלו העשירו אותה ואותי ושתינו שמחנו בתכנית. תודה ליוזמים ולמנחה מירי בין.

איילה: היה לי כיף מאוד להיפגש עם סבתא שלי כל שבוע, היא סיפרה סיפורים ואני שאלתי שאלות. חבל שזה נגמר אבל זאת הייתה חוויה שאני לא אשכח לשנים הקרובות.

שרה באירוע משפחתי