מאגר סיפורי מורשת

משה קנופמכר (אביה של סבתי) איבד בשואה את משפחתו, אישה ושני בנים ופנינה גרוס (אמה של סבתי) איבדה בשואה את בעלה ושני ילדים. בנה הבכור (אחיה למחצה של סבתי) שרדו את זוועות השואה, הם נישאו לאחר המלחמה ולהם נולדה בת יחידה ושמה שרה. זו היא סבתי שמספרת לי את סיפור הקמת משפחה חדשה. זה ניצחונם על הצורר הנאצי. לסבתי נולדו ארבעה ילדים ויש לה 13 נכדים.

לתחילת הסיפור: משפחתה של סבתי חיו בפולין עד לקבלת אישור לעלות לארץ ישראל. בחודש מרץ 1949 נולדה סבתי ובשנת 1950 עלתה המשפחה באונייה "גלילה". לאחר שעברו תהליכי קליטה ב"שער עלייה" שבחיפה הופנו לגור במעברה של כפר סבא. בכפר סבא גרו סבא וסבתא של סבתי שעלו לארץ מיד לאחר השואה. המגורים במעברה היו באוהלים, התנאים היו קשים ולכן הם עברו לגור עם סבא וסבתא שלה.

תקופת הילדות

בשיכון גאולים שבמזרח כפר סבא קיבלה (תמורת תשלום נאות) המשפחה בית קטן עם חדר שינה אחד וחדר נוסף ששימש כסלון פינת אוכל ומקום שינה לסבתי, המטבחון היה קטנטן. לבית הייתה חצר גדולה בה גידלו עצי פרי. הוריה קיבלו רישיון לניהול אטליז (חנות לממכר בשר).

בשכונה גרו עולים מתימן, מתוניס, מעירק ומערב אירופה – קיבוץ גלויות. הילדות זכורה לסבתי כתקופה שמחה, ילדי השכונה היו משחקים ברחובות שהיו מגרש חול אין סופי למשחקים. המשחקים הפופולריים היו: תופסת, מחבואים, קפיצה בחבל, מחניים, קלאס וארבע תחנות.

שיכון גאולים סמוך לישוב קלקיליה שהיה בשטח ירדן. באוקטובר 1956 ביצע כוח צה"ל פשיטה על קלקיליה שנקרא "מבצע שומרון". גדוד נח"ל מוצנח ביצע פעולת תגמול על רצח של מספר ישראלים שנרצחו בידי מחבלים שחדרו מירדן. סבתי זוכרת שכל תושבי השכונה עמדו בצדי הכביש והריעו לחיילים בדרכם חזרה הביתה לאחר שביצעו פעולה מוצלחת. עד היום קיימת אנדרטה בכניסה לשכונה לזכרם של 12 נופלים.

באותה שנה היה "מבצע סיני", ומחשש שהמצרים יתקיפו את ישראל התושבים התבקשו להכין שוחות. אביה של סבתי היה פרטיזן (בזמן מלחמת העולם השנייה) שנלחם בנאצים וחפר שוחה מוגנת מאוד. לשמחת כולם לא היה צורך להשתמש בשוחות שכן לא הייתה מתקפה על ישראל היות שמבצע סיני הצליח. השוחה שימשה את סבתי למשחקים.

פרט לשני אירועים אלה החיים היו רגועים. זו הייתה תקופת הצנע (קניית המזון הייתה בהקצבה) לסבתי ולמשפחתה לא חסר דבר. אחת מחוויות התקופה: בימי הקיץ היו מקרינים סרט על קיר גן הילדים בו למדה סבתי, התושבים היו מגיעים עם כסאות מהבית.

נעורים

סבתי למדה בבית ספר היסודי בר אילן ובתיכון מורשת בעיר כפר סבא והייתה חברה בתנועת הנוער בני עקיבא. בגיל 13 המשפחה עברה לגור במרכז העיר כפר סבא. לסבתא היו חברות וחברים רבים ואחת מהם, ציפי הייצלר, הייתה לה כאחות והן בילו שעות רבות יחד. חברות זו נמשכה 50 שנה (עד לפטירתה של ציפי).

במסגרת בבני עקיבא סבתי יצא לטיולים ומסעות לדוגמה: מסע מים אל ים, שבוע מחנה סיירים על הכרמל בו הקימו אוהלים ויצאו כל יום למסע על הכרמל, עבודות ההתנדבות בקיבוץ שכללו קטיף אגסים ועבודות מטבח. בשעות אחר הצהריים ירדו לרחוץ בכינרת. הטיולים זכורים לסבתי כחוויה מיוחדת.

בחודש האחרון של כיתה י"ב פרצה מלחמת ששת הימים. החרדה הייתה גדולה אך פרט לשלושה מטוסים ירדנים שטסו מעל כפר סבא ביום הראשון של המלחמה לא הרגישו בעורף שמתקיימת מלחמה. המלחמה הסתיימה לאחר שישה ימים בניצחון גדול.

שרה עם הוריה

בגרות

לאחר שסיימה את התיכון סבתי טסה לארצות הברית לחצי שנה. היא גרה בברוקלין עם בת דודה שלה. סבתי טיילה עצמאית בעיר הגדולה וביקרה באתרים מעניינים בניו יורק והסביבה. היא נסעה באוטובוס במשך שלושה ימים ולילות לקליפורניה שם טיילה עם בני משפחה. הנסיעה לארצות הברית העניקה לה עצמאות וביטחון עצמי רב.

לאחר שחזרה מארצות הברית החלה את לימודי ההוראה במכללת בית ברל, המשיכה להסמכה במדעים והחלה לעבוד כמורה למדעים בחטיבת ביניים.

בשנת 1971 נישאה לחבר נעוריה (הם מכירים מכיתה א') גיורא קניג. הם הקימו את ביתם בכפר סבא. הבית היה בית מסורתי שומר שבת. סבתא המשיכה בדרכה של אימה ושל סבתה לעשות מעשי חסד, לעזור לאנשים נזקקים והרבה פעמים עשתה זאת ב"מתן בסתר".  כיום סבתי מתנדבת ב"יד שרה" ועוזרת לאישה קשישה.

סבתי ביום נישואיה

סבתא יצאה לגמלאות ועשתה מספר קורסים לרבות צילום, עיצוב פנים ועבודות אמנות שונות. כיום היא משתתפת באופן קבוע בהרצאות ואוהבת טיולים בארץ ובחו"ל. מדי שנה סבי וסבתי לוקחים את כל המשפחה המורחבת (דודים ובני דודים) לנופש ביחד.

סבי וסבתי הורים גאים למירב (אימא שלי), אורן, רוית ולירז. גאים ומאושרים בנכדים אדר, נאור, רומי ואיתמר ולרשטיין ילדיה של מירב. ליה, יהב, נדב וגילי קניג ילדיו של אורן. טל, יאיר, נעמה ונגה ערמון ילדיה של רוית.

הזוית האישית

שרה קניג: שמחתי שנכדי האהוב איתמר בחר בי לשתף אותו בסיפור חיי. אנחנו נפגשים לעיתים קרובות אך לא יצא לי לשבת ולשתף אותו בחוויות הילדות, נהניתי מהישיבה ביחד והעלאת זיכרונות מהעבר. איתמר שיתף פעולה וגילה עניין בסיפורים אלה. אני מקווה שלמד דברים חדשים על תקופת ילדותי.

איתמר ולרשטיין: נהניתי לשמוע את סיפורי הילדות של סבתי אל כל המבצעים, המלחמות, תקופות קשות של ישראל ואת המשחקים שהם נהגו לשחק. למדתי המון גם אל סבתי וגם על המורשת של המשפחה. אני שמח מאוד שנתנו לי את ההזדמנות לשמוע סיפורים מעניינים.