מאגר סיפורי מורשת

שמי נווה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מראיין ומתעד את סבתי, שרה וינר. סבתא נולדה באיטליה, וילדותה הייתה שונה משלי, היא הגיעה לארץ בשנות קום המדינה.

תקופת המעברות

סבתי עלתה לארץ לאחר שהייה במחנה מעצר בקפריסין. בזמן המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הייתה הגבלה מצד הבריטים על מספר היהודים שהורשו לעלות לארץ, הבריטים הנפיקו אישורי כניסה בשם "סרטיפיקט", אותם חילקו בהקצבה מדודה. "סֶרטִיפִיקָט (מאנגלית: Immigration certificate, מילולית: אשרת הגירה), היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון." (ויקיפדיה)

גולדה מאיר השיגה בזמנו מהשלטון הבריטי סרטיפיקטים לכל תינוק עד גיל שנה, מכיוון שהתינוקות לא יכלו לעלות לבד אחד מהוריהם הורשה לעלות איתם, אז אימא של סבתי עלתה עם סבתי ואבא של סבתי עלה באמצעות סרטיפיקט שהשיג מחבר שגמל לו טובה. הם עלו באונייה בשם: "לא תפחידוני".

סבתא שרה בידי אביה כתינוקת 

סבתי נולדה באיטליה, נשארה שם חודש עם הוריה, עלתה על אוניית מעפילים ונשלחה למחנה מעצר בקפריסין, לאחר מכן החלה לגדול בחיפה. סבתי למדה בחיפה בתיכון, וכל חייה אהבה לעבוד כגננת וכמורה, היא הייתה כמו גננת וכמורה בשביל ילדי השכונה.

לאחר שסבתי סיימה תיכון היא הלכה ללימודי הוראה שאז נקרא "סמינר למורים", היא למדה שנתיים במסלול לבית ספר יסודי. לפני מלחמת ששת הימים היה גיוס של כל הגברים וכל הנשים שהסכימו לכך לימדו בבתי ספר. לאחר כמה שנים היו יותר מדי מורים מבוגרים ולא יכלו להכניס מורים חדשים למערכת החינוך, סבתי החליטה לפרוש לגמלאות.

הזוית האישית

נווה: היה מעניין ללמוד עם על סבתא שלי ועל ההיסטוריה שלה, לראיין אותה ולתעד את סיפורה.