מאגר סיפורי מורשת

שרה גנץ נולדה בתאריך 27.6.1919 בירושלים, בעיר העתיקה. היא מספרת שהוריה הגיעו מכורדיסטן היישר לירושלים, כי שם התקבצו כל היהודים מכל מיני עדות כגון: אשכנזיים, ספרדים. מבחינתם ירושלים היה מקום קדוש והם היו מאוד גאים לגור שם. הוריה של שרה היו במלחמת העולם הראשונה, המלחמה הייתה בין הטורקים לאנגלים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה תקפו את העיר של אבא של שרה והוא ברח יחד עם ההורים שלו  לעיר יותר שקטה והיה להם חשוב להגיע לארביל שנמצאת בעיראק. אבא שלה, בן הדוד, שתי האחיות והאימא יצאו לבריחה. באמצע הדרך הם עברו ליד הר מושלג. האבא ובן הדוד התקדמו קדימה והאימא והאחיות שלו נשארו מאחור עד שמפולת שלגים באה וכיסתה אותן.

אביה של שרה נשאר יתום בן 16 והגיע לעיר שבה התגוררה אימא של שרה. שם היה בודד ומסכן. לסבא של שרה היה מפעל אריגה שסיפק סחורה לכל התושבים באזור. בזמנו אימא של שרה הייתה בת 13.

הוריה של שרה עלו לישראל עם סיום מלחמת העולם הראשונה. שרה, שנולדה בירושלים, עברה לבני ברק בשנת 1940. שרה אומרת שהיא זוכרת ילדות יפה שבה היא שיחקה מחבואים, קלאס וקפיצה בחבל עם חברות בשכונה. באותה תקופה היא לא זוכרת שהיו צעצועים או משחקי קופסא לילדים אלא משחקי חצר. באותה תקופה לימדו את הילדים לסרוג בגדים ולבשל. שרה זוכרת שהייתה לה עז שכל יום היא הייתה מטיילת איתה בשדה ובכל בוקר היתה חולבת אותה. הוריה היו צריכים לעבוד קשה כי הם היו משפחה ענייה ללא רכוש, והיו צריכים לבנות את עצמם בארץ ישראל. לשרה היו שמונה אחים ששמותיהם הם: חנה, רחל, אסתר, שמחה, חיים, שרה, נפתלי ומלכה. נפתלי ומלכה היו תאומים ומלכה טבעה בים כשהייתה בת 7. היא הייתה בחוף ופתאום בא גל שסחף אותה.

כאשר בגרה היו בארץ מחתרות והיא הייתה באצ"ל. לעומת זאת, אחיה של שרה היה בהגנה. היו כל הזמן בבית ויכוחים על כך והם היו אחד נגד השני, אבל היה אסור שהוריה ושכניה ידעו על כך והכל היה סודי.

כאשר הוקמה המדינה בשנת 1948, שרה זוכרת את יום ההכרזה כיום הכי מרגש בחייה. היא בכתה מהתרגשות וירדו לה דמעות. החל מהבגרות שרה הייתה כותבת יומן על חייה בו כתבה כיצד פגשה את בעלה שהיה ניצול שואה. הוא היה מספר לה מה עבר עליו בשואה, את הקשיים שחווה בתור ילד וכיצד הושמדה משפחתו.

שרה הקימה משפחה נפלאה, נולדו לה ולבעלה שלושה ילדים ולאחר מכן נוספו שמונה נכדים ותשעה נינים. היא בחרה לעבוד במשך 37 שנים כגננת לחינוך מיוחד והיא שמחה שיש לה אפשרות לעזור לילדים מתקשים. העבודה כגגנת היתה מאוד קשה אבל גרמה לה סיפוק גדול.

שרה כגננת עם הילדים

האירוע ששרה מתרגשת ממנו התרחש לפני כמה שנים. ביום הולדת 90 ערכו לה בני המשפחה מסיבת הפתעה גדולה. היא הגיעה לאולם אירועים ולא ידעה שזאת הפתעה עבורה. ילדיה הזמינו למסיבה באולם את חבריה הקרובים ושם כולם בירכו אותה. שרה מאוד גאה במשפחתה ובכל  הילדים שלה. שרה אומרת שבתקופת הקורנה כשהיה סגר היא תמיד דאגה לכולם במשפחה  שיהיו בריאים וישמרו על ההנחיות.

החלום של שרה: שכל בני המשפחה והילדים יהיו מאוחדים ותמיד ישתפו פעולה אחד עם השני. תמיד רצתה שכולם יהיו  מלוכדים ויעזרו אחד לשני בכל מצב.

המסר ששרה רוצה למסור לדור הצעיר: ללמוד עד הסוף לא לוותר על מנת שיהיה לנו מקצוע בחיים ושיהיה לנו חיים מסודרים. חשוב בגיל ההתבגרות לא לעשות דברים שטותיים ולדאוג לחיים שלנו. היא מציעה שנכניס תוכן לחיים שלנו ושנעביר לדור הבא שלנו את אהבת ארץ ישראל.

שרה במסגרת פעילות בתכנית 

הזוית האישית

פרוז וגרס: שמחנו לפגוש את שרה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי. מהמפגשים עם שרה למדנו על האהבה לארץ ישראל, ראינו עד כמה המשפחה והמדינה חשובים לה. נשמח להיפגש עם שרה ולשמוע ממנה עוד סיפורים מרתקים על המדינה בראשית דרכה.