מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה אייל לאוכהיימר. נולדתי בברזיל בשנת 1948 שנת העצמאות של מדינת ישראל.

גדלתי בבית עם הרבה משרתים לכל מטרה, כבר בגיל חצי שנה, טסתי בפעם הראשונה עם הורי לבקר את סבא שלי בריו דה ג'נרו, וכבר בגיל שש טסתי לבד מסאן- פאולו בטיסה של שש שעות, לבקר את סבא וסבתא שלי בדרום ברזיל. באמצע הטיסה הייתה תקלה במטוס, והייתה נחיתת חירום באמצע הטיסה. כשהגענו ליעד סבי חיכה לי עם האוטו שלו ליד מדרגות המטוס. בעבר חייתי בבית עם משרתים ובארץ אחרת עם שפה אחרת, והיום אני חייה בצורת חיים שונה בישראל, בקיבוץ כפר מסריק, ומוקפת בהרבה אהבה של סבא, הילדים, והנכדים.

בעשרים וחמש השנים האחרונות, הייתי מנהלת מרחב מרכז במשרד החקלאות, (לפני יציאתי לפנסיה) ועזרתי לאלפי חקלאים צעירים וותיקים להצליח כל אחד בתחומו. כיום אני מכהנת כדירקטורית ב"מילופרי" ותורמת רבות מכישורי וניסיוני לציבור.

גלגולו של חפץ – שעון המטוטלת שעובר בין הדורות במשפחת קוטק.

הסבים של סבתא שרה עברו מאירופה לברזיל בשנת 1922 מהעיר מרקולשט (היום היא שייכת למולדובה ובעבר לרומניה ולאחר מכן חלק מברית המועצות) ואת שעון המטוטלת, מהבית של ההורים של סבא משה קוטק – סבא של סבתא שרה הביאו איתם באונייה עם כל החפצים. השעון היה תלוי אצלם בסלון בברזיל בעיר פורטו אלגרה. כאשר כל המשפחה עלתה ארצה בשנת 1964 גם סבא וסבתא של סבתא שלי, עלו איתם והביאו את השעון איתם. השעון עבד כל השנים, וצלצל כל חצי שעה צלצול אחד, ומספר צלצולים כמספר השעות. השעון עבר לבית של ההורים של סבתא שרה בחיפה (הסבים של אמא שלי) לאחר שהוריהם עברו לבית אבות.

אחרי שסבתא קלרה – סבתא של אמא שלי (אמא של סבתא שרה) עברה לבית אבות, השעון עבר לבית של סבתא שרה וסבא דני לכפר מסריק. כאשר הסבים שלי בכפר מסריק עברו דירה לפני שש עשרה שנה, השעון הפסיק לעבוד, ולמרות שהיה אצל שען מספר פעמים, לא הצליחו להפעיל אותו אצלם בבית. לפני שנה הסבים שלי שיפצו את הבית, ושינו את מיקום השעון והוא חזר לעבוד ולצלצל לשמחת כולם.

הזווית האישית

סבתא שרה והנכד דורון: נהננו לשמוע ולשתף אחד את השני בסיפור בסיור ובמפגשים.