מאגר סיפורי מורשת

שני אירועים מכוננים בחייו של סבא שמוליק

שמי שמוליק עדיני, נולדתי בשנת 1949 בקבוצת השרון (היום רמת דוד) לאבי אברהם איש העליה השלישית (שנת 1920) ולאמי חיה. הייתי הילד השלישי במשפחה לשתי אחיות בוגרות ממני. בשנת 1954 עברתי עם משפחתי ליפעת שהוקמה על ידי כל חברי השרון והחלק "המפאיניקי" של חברי גבת השכנה. סיימתי בית ספר יסודי ביפעת ותיכון "העמק המערבי". שירתתי בצבא כקצין ומפקד בחיל ההנדסה הקרבית והתקדמתי בפיקוד עד דרגת סא"ל. בין השאר, השתתפתי במלחמות ההתשה, לבנון ויום כיפור. בשנת 1969 תוך כדי שרותי הצבאי אי שם בסיני הכרתי את דבורי שמהר מאד (1970) הפכה להיות אשתי . כשלמדתי חשמל בטכניון, הייתי כבר אבא לשתי בנות שלאחריהן נולדו לנו עוד שני ילדים. בתחילת שנת 1989 ומטעמים אידיאולוגיים, עזבנו את הקיבוץ לגבעת אלה בה אנו חיים ומאושרים עד עצם היום הזה.

1.    רינת נולדה ביום פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

ביום הכיפורים בשנת 1973 ישבנו דבורי (אשתי), אני ובתנו בת השנתיים דיני בדירתנו הקטנה שבקיבוץ והעברנו את זמננו בהאזנה למוזיקה קלאסית שקטה שהתנגנה ממכשיר הפטיפון הישן. דבורי הייתה אז בתחילת חודש תשיעי של הריון בציפייה ללידת ילדינו השני. בשעה 14:00 נשמעה לפתע דפיקה בדלת וכשפתחנו הופתענו לראות חייל במדים ובידו צו חירום אדום הקורא לי להתייצב מיד ביחידה שלי. באותו זמן נשמעה גם אזעקת אמת והתחילו מיד שידורי רדיו שכידוע אינו משדר ביום כיפור. ארזתי מיד את ילקוט המילואים, נפרדתי מדבורי ומחברי בקיבוץ וירדתי דרומה באוטובוס שהגיע לאסוף אותי. היום הזה היה היום בו פרצה מלחמת יום הכיפורים ואני עם היחידה בה שירתתי ירדנו לסיני.

בתקופה ההיא לא היו פלאפונים והתקשורת הביתה הייתה ממש בלתי אפשרית ולכן לא היה לי כל מושג מה נשמע ומה שלום דבורי אותה השארתי מלאת דאגות גם לי וגם לילדנו השני שבדרך. כעבור מספר ימים כשאני כבר במרכז סיני ומתכונן למבצע הצליחה של תעלת סואץ פגשתי במקרה חבר מהקיבוץ המשרת ביחידה אחרת שבירך אותי "במזל טוב", כששאלתי אותו לכבוד מה הברכה ענה לי בשאלה "אתה לא יודע שנולדה לך בת חדשה?" אני הופתעתי מאוד כי הרי דבורי הייתה רק בתחילת חודש תשיעי להריונה אבל הסתבר שעוד באותו יום בו גויסתי היא נתקפה צירים וילדה את בתנו השנייה רינת היא אמא של שיר. במלחמה זו (יום הכיפורים) הייתי מגויס חצי שנה ואת רובה ככולה "ביליתי"  במצרים שמעבר לתעלה. כשחזרתי הביתה רינת לא הכירה אותי ולא הייתה מוכנה לקבל אותי, לקח זמן רב עד שהצלחתי ליצור קשר אבהי ואוהב שהתקבל גם אצל הבת החדשה רינת.

סבא שמוליק במלחמת יום הכיפורים על גשר הגלילים ובדרך לסואץ…

2.    הניתוח שהציל את חייו של סבא.

שנה וחצי הסתובבתי עם תחושות נימול מוזרות שהחלו ביד אחת אח"כ ביד שנייה, עברו לרגליים ולאט לאט הלכתי ונהייתי משותק עד כדי כך שלא יכולתי לבצע פעולות פשוטות בידיים אפילו לא לכתוב ובקושי ללכת. כל הבדיקות שעשו לי במשך השנה וחצי הזו לא מצאו סיבה מדוע אני הולך ומשותק. לבסוף רק כאשר התחלף רופא המשפחה שלנו, הוא שלח אותי מיד לבדיקת MRI והתברר כי במרכז חוט השדרה בגזע המוח יש גידול ענק והוא זה המשתק אותי והעלול במהירות להביא אף למותי. מיד החל מרוץ מטורף לברר מה לעשות, ולאחר קבלת מספר חוו"ד שכולם אמרו "רק ניתוח יכול להציל את חייו", התברר כי בארץ אין מנתח היודע לבצע ניתוח כזה.

יצרנו קשר עם מנתח בכיר בארה"ב והתחלנו לארוז לקראת הלא נודע. ברגע האחרון, דווח לנו ע"י אותו מנתח בארה"ב, כי ד"ר קונסטנטיני התמחה אצלו בניתוח מסוג זה וכי הוא חוזר ארצה תוך כמה ימים וכדאי לחכות לו. מיד עם נחיתתו של ד"ר קונסטנטיני בארץ נפגשנו אתו, שמענו ממנו על המשמעות והסכנות שבניתוח המסובך והחלטנו שהוא ינתח אותי. התקופה היתה כמה ימים לפני חנוכה ולמרות שאינני אדם דתי ביקשתי כי יעשה מאמץ ויקבע את הניתוח לאחד מימי החנוכה מאחר וחנוכה הוא חג של ניסים. התשובה היתה מהוססת בגלל הזמן הקצר שנותר אך לבסוף התאפשר ונקבע יום הניתוח בנר שביעי של חנוכה. כל המשפחה התכנסה, ואיחלה הצלחה בניתוח שתוצאותיו אינן מובטחות ואף יכול להיגמר ברע ביותר.

המנתח דאג והביא לניתוח צוות עם ציוד מיוחד מארה"ב כדי להעלות את סיכויי ההצלחה, הניתוח בוצע ביום הדלקת הנר השביעי של חנוכה, אני נשארתי בחיים אבל עם נכות ומגבלות קשות ביותר וחוסר תחושה בכל הגוף. למדתי עם השנים איך לתפקד ואיך ובמה להיעזר כשיש צורך, ובסה"כ לחיות וליהנות ממה שיש. מאז השיקום המוצלח שלי, אני מתנדב ככל האפשר לעזור לאחרים הנקלעים למצבי בריאות קשים, וגם מדריך סטודנטים ומטפלים לראות את הצד השני המטופל/הנכה.

בבית חולים מיד לאחר הניתוח שהציל את חיי….

עם סבתא דבורי וששת הנכדים….

על הספר באתר נגישות ישראל

שיחה עם נתנאל סמריק ביוטיוב:

הזוית האישית

שנהיה כולנו בריאים ואוהבים להרבה שנים ולכל החיים.