מאגר סיפורי מורשת

שמי בצלאל תא-שמע, נולדתי בשנת 1950 בתל אביב-יפו. בגיל חצי שנה משפחתי עברה לירושלים. אני הבכור מבין ארבעה אחים. שני  אחיי – יוסי ונחום, שיחקו כדורגל בנבחרת ישראל. אבא שלי עבד במשרד החקלאות ואימא שלי הייתה עקרת בית וגידלה אותנו באהבה. לפני שהיא התחתנה היא הייתה אחות. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 15 ואימא שלי גידלה את כל חמשת האחים לבד ונפטרה כאלמנה. אמי לא התחתנה בשנית.

גדלנו בשכונת קטמון בסמוך למגרש קטמון – מגרש  כדורגל של הפועל ירושלים. וכך אחיי התחילו ללכת למגרשים ועם השנים הם הפכו לשחקנים. אני נאלצתי לעזור לאימא שלי בגידול האחים – הייתי כמו אבא שלהם. שני האחים שלי, נחום ויוסי, התפרסמו ככדורגלנים. אנחנו לא אנשים רודפי פרסום. אנשים צנועים. גדלנו עם האמת שלנו. הם היו מפורסמים דרך המשחק אבל הם לא התבלטו.

כל אחד מאחיי התחתן ומצא את דרכו בחיים. אני עבדתי בחברת דלק והכרתי את מלי דרך אחותה שעבדה גם היא בתחנת הדלק. אנחנו נשואים 48 שנה.הבאנו לעולם ארבעה ילדים, שיהיו בריאים, ויש לנו ושמונה נכדים, כן ירבו, הלוואי שיהיו לי עוד!

כשנכדי גילי שאל אותי כיצד המציאות בה גדלתה השפיע על חיי, עניתי כך: המשמעות של החיים השתנתה. התפתחתי כמו ילד רגיל, אבל בזווית של אבא. הייתה לי אחריות מגיל מאוד צעיר. לא יכולתי לצאת למסיבות ולהשתולל. תמיד הייתה לי אחריות. לא הייתי הכי חברותי בעולם. מצד שני, הדאגה לאחים שלי זה היה הדבר הכי חשוב. היום לכל ילד יש את החברה שלו ואת המסגרת שלו. אצלי היה יותר קשה. הייתי צמוד לאימא שלי בעזרה בגידול האחים. תודה לאל גדלנו בצורה מתורבתת. הייתי כעזר כנגדה.

אני כתינוק עם אבי

הזוית האישית

סבא בצלאל: מאוד נהניתי והתרגשתי מהסיפורים של הסבים והסבתות במפגשים בבית הספר. התרגשתי מאוד וזה מאוד קירב ביני לבין נכדי גילי.

גילי הנכד המתעד: מאוד נהניתי לעשות את העבודה עם סבא. הכרתי אותו לעומק וגיליתי דברים שלא ידעתי עליהם, כמו שיש לו שתי אחיות שלא ידעתי עליהן ועכשיו אני רוצה לפגוש אותן. עבודת התיעוד קירבה מאוד בין שנינו ונהניתי מכל הפגישות שהיו לנו, כי בנוסף למדתי על החיים של הסבים והסבתות של חבריי לכיתה.