מאגר סיפורי מורשת

סבתא עליזה (ליזט) בלחסן מספרת לנכדתה  שילת הודיה סיפור מחיי ילדותה.

סבתא עליזה נולדה להוריה, חנה ומכלוף ז"ל פרץ בשנת 1955 בישראל בעיר יפו.

בחרתי בסיפור אומנם לא הכי נעים בלשון המעטה, אך אני חושבת שהוא יכול להוות מסר חשוב מאוד עבור ילדינו… בכל דור יש מצב של ילדים לא מקובלים, ילדים שמרגישים בודדים, חווים חרם מצד החברה. רק בתקופה האחרונה שמענו על כמה מקרים עצובים עקב כך… ופה אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי שלי בגיל הילדות הצעירה…

סיפור ילדות

הייתי  אז ילדה בת 7,8 בערך, תלמידה בכיתה א'. אז בזמנו לא ממש ידעתי עברית כל כך טוב… הסתכלתי והבחנתי בילדה אחת שהילדות מציקות לה. היא הלכה בודדה, עצובה ומאוד ריחמתי עליה. לא ידעתי אז את השפה, אבל עצם ההרגשה ללכת לצידה, לתת לה הרגשה, שיש מישהי לצידה הרגיש לי נכון. והלכתי לידה. ללא הבנה מה יכול לקרות לי עקב כך…

ברגע שהבנות שפגעו בה ראו, שדיברתי עם אותה ילדה ,כל הבנות שהיו סביב "מלכת הכיתה" הסתובבו סביבי במעגל והחלו לשיר שיר של "אין תקווה למלשינים". אז לא ממש הבנתי מה זה אומר. אך החוויה הזו, שכולן מסתובבות סביבי, ולא נותנות לי לצאת מן המעגל הייתה נוראה. הרגשתי מושפלת, עצובה, ולא יודעת איך להתמודד מול זה. אמנם, היו לי הרבה חברות, אבל באותו הרגע הרגשתי לבד, בודדה, עצובה ללא יכולת התמודדות מולן.

למזלי, בדיוק באותו הרגע הופיעה המורה וראתה אותי. היא לקחה אותי לצידה והביאה לי מתנה, בובה קטנה שבידה סוכריה. שמחתי מהמתנה וזה נתן לי רוגע. אך לא להרבה זמן. "מלכת הכיתה" ההיא הגיעה אליי כאילו בחנופה, ולקחה לי את הבובה . הייתי מאוד מאוד עצובה. הרגשתי  איך היא השתלטה  עליי, אבל לא יכולתי לעשות כלום.

לאחר תקופה אני ואותה "מלכת כיתה" הפכנו חברות טובות. זהו הסוף טוב שיש לסיפור.

בסיפור שלי אני רוצה להעביר מסר לילדות המתוקות …

גם כשיש ילדה שאולי מבחינתכם נראית פחות מתאימה לחברתכן, ביישנית, עצובה, תחשבו איך אתן הייתן מרגישות במצב הזה? כמה הייתן רוצות להיות בחברה טובה? כמה הייתן רוצות שיתייחסו אליכן? מאמינה בכן שתעשנה אהבת ישראל ולא תתנהגו כמו אותן ילדות שלא ידעו מה זה אהבת ישראל,. תמיד יהיו לנגד עינכן הפסוקים שאתן אומרות בכל יום – "ואהבת לרעך כמוך", "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"

שנזכה לעשות רק טוב עם הזולת וככה נרוויח מצוות ומעשים טובים.

הזוית האישית

סבתא עליזה: בחרתי לספר אירוע מחיי הילדות שלי, שיהווה מסר לחיים לדור הצעיר.

הנכדה שילת: סבתא יקרה, למדתי הרבה מהסיפור שסיפרת לי. זהו מסר לחיים.