מאגר סיפורי מורשת

את הסיפור שלפניכם סיפרה לי סבתי חוי, על סבי שמעי שלא הכרתי ואני כותב אותו כאן.

הוריו של שמעי, פנינה ובוז'ו (ברוך) פינגולד עלו לארץ ישראל מרומניה של אז, בשנות ה-30' המוקדמות של המאה ה-20 בנפרד, נפגשו בקיבוץ יגור ליד חיפה. במסגרת 'כיבוש עבודה עברית' נשלח בוז'ו מהקיבוץ לעבוד כסוור בנמל חיפה. לאחר מספר שנים בקיבוץ עברו לחיפה.

בוז'ו המשיך לעבוד בנמל כל חייו בתפקידים שונים. פנינה עבדה בחברת חשמל עד שנולדה בתם הבכורה שושנה. שמעי נולד 5 שנים אחריה. שמעי נקרא על שם סבא שלו שנספה בשואה.

שמעי היה ילד שובב מאוד והיו לו הרבה חברים. הוא למד בבית הספר היסודי "גאולה" והצטרף לשבט צופי גאולה. בכיתה ב' המחנך קרא לכל תלמידיו 'פשושים'. ילדה אחת התעצבנה על שמעי ואמרה: "הוא לא פשוש הוא תוכי!" הילדה עזבה את חיפה בסוף כיתה ב' אבל השם תוכי נשאר כל חייו. כך קראו לו בבית הספר, בצופים, בצבא ואחר כך בקיבוץ חצרים, למרות שמאוד ניסה לשכנע את חבריו לקרוא לו בשמו.

שמעי למד בבית הספר "חוגים" אבל היה כל כך עסוק בצופים שנאלץ לחזור על כיתה י'א. הוא סירב להישאר כיתה ובמקום זה עשה בגרות אקסטרנית וסיים את המבחנים בהצלחה הרבה לפני חבריו!  בסיום לימודים יצא עם חבריו לצבא כגרעין נח"ל, גרעין "רהב" כשקיבוץ היעד שלהם הוא תל קציר, מעל הכנרת. כחלק מהשירות בילה כחצי שנה בהיאחזות נח"ל גולן.

קצת לפני שהיה אמור לצאת לקורס קצינים חלה שמעי בצהבת. כשהחלים אחרי מספר שבועות עדיין לא היה כשיר לחזור לפעילות מבצעית ונשלח לרכז את שבט דיזנגוף של צופי תל אביב. הוא הצטרף לקומונה של הצופים ביד אליהו ושם פגש את חוי ורדין הירושלמית, שנשלחה על ידי גרעין הנח"ל שלה לרכז את צופי גבעתיים. חוי ותוכי היו חברים מספר חודשים לפני שביקש ממנה לקרוא לו שמעי.

אחרי השחרור חוי ושמעי נישאו בשנת 1970 ועברו לבאר שבע ללימודים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. כל השנים שמרו על קשר הדוק עם קיבוץ חצרים, קיבוץ היעד של חוי ובשנת 1975 עברו לשם ושם נולד אבא שלי, קידר.

שמעי עבד תחילה ברפת ואחר כך במפעל נטפים במספר תפקידים מרכזיים. בתחילת שנות ה-90' התבקש לכהן כמזכיר הקיבוץ.

שמעי וחוי הרגישו שחשוב להם למלא תפקיד ציוני למען מדינת ישראל. עם סיום תפקידו כמזכיר הקיבוץ שמעי וחוי ודודתי לשם שהייתה בת 13 (אבי היה בן 18 ויצא לשנת שירות באופקים במסגרת הצופים, שם פגש את אמי.) נסעו לקייב: שמעי שימש כשליח נוער מטעם הסוכנות היהודית וחוי מילאה תפקיד כמזכירה של ראש משלחת של הסוכנות היהודית בקייב.

בתחילת הקיץ ביולי 1994 שמעי הגיע לקייב כדי להשתתף במחנות הקיץ של הסוכנות היהודית ולהכיר את הצוות והסטודנטים. חוי ולשם הצטרפו אליו בתחילת שנת הלימודים. לשם למדה בבית הספר האמריקאי ושמעי וחוי עבדו בסוכנות היהודית. הם גרו בדירה מרווחת קרוב לכיכר המרכזית של העיר. שלושתם נהנו מאוד מהעבודה ומהלימודים ומכל החברים החדשים.

מעליהם גר זוג צעיר שאהב לשמוע מוזיקה רועשת. כל פעם ששמעי עלה וביקש מהם ברוסית להנמיך את הווליום הם עשו זאת מיד. בשבת כמה ימים לפני פורים הייתה מוזיקה רועשת במיוחד. שמעי עלה למעלה ואז חוי שמעה חבטה. היא רצה לחדר המדרגות ומצאה את שמעי מת. שמעי מת מיידית ממכה בראשו בדיוק כמו שקרה לסבא שלו בשואה, ושעל שמו הוא נקרא. אחר כך הסתבר שהאישה הצעירה נסעה לבקר את ההורים שלה ובעלה אירגן מסיבה לחבריו עם הרבה אלכוהול וסמים. הרוצח לא נתפס והבחור הצעיר גורש מקייב לתמיד.

סרטון לזכרו של שמעי במלאת שנה להירצחו.

הזוית האישית

עמיחי: היה לי כיף לשמוע ולכתוב את הסיפור ולעבוד עם סבתא. לא שמעתי את הסיפור אף פעם. אני מאחל לסבתא בריאות חיים ארוכים וכיף.

סבתא חוי: היה לי חשוב שעמיחי יכיר את הסיפור על סבא שלו. למרות הקושי לספר, שמחתי לעשות זאת. מאחלת לעמיחי את כל הטוב בעולם והרבה אושר.