מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון (מומו) אביטל. נולדתי בתאריך 25.04.1950 בעיר מרקש שבמרוקו. עליתי לישראל בשנת 1956.

כשעליתי לארץ גרתי בבית-שאן עד 1963 ובשנת 1963 עברתי לקיבוץ יפתח עד 1993. ב-1993 עברנו לרמת השרון עד היום. סיימתי לימודים תיכונים בקיבוץ יפתח ב-1967, התגייסתי לצה"ל בינואר 1968 עד 1970. התחתנתי עם חניתה בקיבוץ יפתח בשנת 1974.

ב- 1981 למדתי במכינה במגמת הנדסה בהמשך אולם לא סיימתי את לימודי התואר. עקב מלחמת שלום הגליל בשנת 1982 גוייסתי למילואים.

הילדות והחגים במרוקו

כשהייתי בן 5 במרוקו, זכור לי שקמתי בבוקר מצעקות של אמי כי היה נחש בבית. רצתי לקרוא לשכן שבא עם מוט והרג את הנחש. עוד במרוקו זכור לי שדודתי לקחה אותי כל בוקר ללכת להביא מים מהבאר בדליים וגם היינו לוקחים בצק לתנור שמחוץ לבית אצל האופה. זכור לי שדודה שלי עליזה התחתנה ואני הייתי על הכתפיים של אבא וראיתי את החתונה ובכיתי כי דודה שלי לא לקחה אותי איתה.

בחג פסח (בגלל יציאת מצרים) ומימונה (בגלל שעברנו מעבדות לחירות) – זכור לי שהכנו את ההכנות לחג הפסח – לחטא ולנקות את הבית, הכשרנו את כלי המטבח, והיינו שורפים את החמץ ביום תחילת חג הפסח ואוכלים רק מצות במשך שבוע. בערב קראנו את החצי הראשון של ההגדה, לאחר מכן אכלנו, ואחרי האוכל המשכנו את ההגדה וסיימנו אותה בשירת חד גדיא. ביום האחרון של החג חגגנו את המימונה עם מופלטות בדבש ומתוקים רבים.

העלייה לישראל

זכור לי שבאתי לארץ והלכתי לבית הספר בכיתה א'. לא ידעתי עברית והיה לי קשה בהתחלה ולאט לאט למדתי את העברית ובכיתה ב' שלטתי בשפה והייתי תלמיד מצטיין בלימודים וגם בכדורגל. לא אהבתי ללמוד שיעורי אנגלית.

במסגרת הכדורגל  שיחקנו מול קבוצות מהקיבוצים הקרובים לבית שאן (שם גרתי באותה תקופה) כגון – חמדיה, מסילות, שדה נחום, בית אלפא, גבע ועוד. אהבנו לשחק נגדם, כי כשניצחנו חזרנו עם פירות כגון אשכוליות, תפוזים, תפוחים ועוד הביתה. כשהפסדנו נתנו להם עטיפות של מסטיקים בלי מסטיקים עם תמונות של שחקני כדורגל.

סיפורו של מקום

ברבות הימים אחזו בי געגועים לבית שבמרוקו. אחרי הרבה שנים נסעתי לבית שבו נולדתי ולקחתי את אשתי וילדיי, במרוקו קראו לו מלאח (גטו). היהודים אחרי גירוש ספרד הגיעו למרוקו אז המלך בנה גטאות בכל עיר במרוקו ובכל גטו כזה היו כ- 1500 משפחות שעליהם הוא שמר. הצבא היה שומר וכל מי שיצא ונכנס היה צריך לקבל אישור. עד שהוקמה מדינת ישראל ועליתי ארצה.

כמו כן, עם השנים התגעגעתי לבית של נעוריי שבבית שאן ואני לפעמים מבקר בשכונה בבית שאן וגם לתל בית שאן.

ארץ ישראל הישנה

הייתי בין 16 וחצי כשפרצה מלחמת ששת הימים וזכור לי שחפרנו תעלות ליד הבית שגרנו בו. התחפרנו וחיכינו שיתקיפו אותנו מגבול לבנון, מה שלא קרה. חצי שנה לאחר מכן התגייסתי לצבא בשנת 1968 ושירתי  בנח"ל ובצנחנים. בשנת 1973 הייתי במסגרת מילואים כאשר צבאות מצרים  וסורים פתחו במלחמת פתע ואני נלחמתי בגזרה הדרומית במצרים, אף השתתפתי באחד הקרבות האכזריים בעיר סואץ, בו נפלו מחבריי הרבים כ-85 הרוגים וכמאה פצועים במספר שעות. יצאנו בנס מקרב זה ואז הייתה הפסקת אש. בשנת 1982 פרצה מלחמת שלום הגליל שבלבנון, בה השתתפתי כצנחן. גוייסתי לתשעה חודשים ובמלחמה זו זכיתי להיות הראשון שהגיע לשדה התעופה של ביירות.

חלומות

אחד החלומות שהיו לי זה כשאני אעזוב את הקיבוץ ואשתלב ואצליח בעיר. חלמתי להקים עסק משלי ולשלב בעתיד את הילדים והנכדים. כשעזבתי את הקיבוץ עזבתי בלי כלום, בשנות ה 40 עם שלושה ילדים, ולכן אני תמיד ממליץ ללכת אחרי החלומות למרות שלא קל, כי צריך להאמין בדרך. כל השאר היסטוריה…

החלום הוגשם. בנינו עסק של שיש ששמו "שיש מומו" בו ילדיי ואני עובדים.

גלגולו של חפץ

יש לי אוסף מטבעות ישנים וחדשים ואוסף בולים שאני שומר ואני מתכנן להעביר אותם לנכדיי. המטבעות מתוארכים מלפני 2000 שנה ועד היום.

כשבאתי לארץ בגיל 6.5, היינו הולכים בבית שאן לתל בית שאן, זה היה הר קטן, שם כשהיינו הולכים אחרי הגשמים ראינו פעם מטבעות, אז התחלנו ללכת כל הזמן לחפש והיינו מוצאים מטבעות. משם היינו הולכים ל"בית נכות בית שאן" שהיום הוא מוזיאון עם המטבעות שמצאנו. את חלק מהמטבעות שמרתי אצלי.

הזוית האישית

סבא מומו: יש לי שלושה מסרים שהייתי רוצה להעביר לדורות הבאים: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימייך, הא"ב זה ענווה וצניעות ותשאפו לאתגרים.