מאגר סיפורי מורשת

שמי ענת, אני סבתא של אלכס ועמה משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. במפגשים שלנו היה חשוב לי להעביר כמה דברים לאלכס נכדתי. גם אני הייתי נכדה בכורה וגם אלכס היא נכדה בכורה! רציתי לשתף אותה ברגשותיי כילדה צעירה והדבר השני רציתי להציג בפניה גם מצבים לא קלים, בחוש הומור.

גדלתי במשפחה וותיקה ומאוד מוכרת בפתח תיקווה שהייתה אז מושבה. כבר בגיל חמש אמי טיפחה בי אחריות למשל: הייתה שולחת אותי לבנק כשפתק בידי: "נא לתת לענת 500 שקלים. תודה" – צעדתי אל הסניף נכנסתי פנימה ברגש חשיבות, מכיוון שהדלפקים היו מאוד גבוהים הרמתי את היד נמתחתי והנחתי את הפתק מעלי. הפקידה נעמדה לראות מי זאת.. הביטה אליי ואמרה, "אה, זה בסדר זו הבת של פיאלקוב – תנו לה כסף".. קיפלתי את השטרות צמוד לכיס המכנסיים וצעדתי בחשיבות רבה חזרה הביתה…

כשהייתי בת שש קיבלתי שמלת תחרה מפוארת מהדודה באמריקה. הבטתי במראה ואהבתי מאוד את מה שראיתי. יצאתי החוצה שם היו בנות מהשכונה ואמרתי: "תראו את השמלה החדשה שלי". אחת מהן שהייתה גדולה ממני אמרה: "השמלה מכוערת", "אבל אני ראיתי בראי והיא יפה מאוד" השבתי!

שלום כיתה א'

ספטמבר, חמושה בילקוט עור חום מסופרת פוני הביאה אותי אימא לשער בית הספר כשהיא נרגשת, ידעתי זאת כי נחפזה אף יותר מהרגיל בצעדיה ופטפטה על ציפיות והוראות כיצד עליי לנהוג. כמעט דומעת נפרדה ממני בשער בית הספר שהיה בקצה הרחוב.

אחרי טקס בו נאומים נימלצים בחמסין הגדול הלכתי אחרי כולם לחדר הכיתה. המורה הושיבה אותי רחוק מאחור מחמת גבהי. ריח צבע טרי נדף בכיתה בה ישבנו שניים שניים בשלשה טורים. החלון הגבוה היה בצד בו נשקפה מרפסת עליה היו תלויים כבסים שהתבדרו ברוח. התעייפתי מהר מאוד מנאום המורה שבקולה החד והצלול גרמה לי להתעופף לעולמי הפנימי תוך כדי האזנה לדבריה. כן, יש לי יכולת לחוש בהמוניי ערוצים ולקלוט ריחות וצלילים רחוקים וקרובים בבת אחת.

מהר מאוד היו מצויירות על הלוח הירוק כהה אותיות בגיר לבן. לא ראיתי בבירור מה היה כתוב. האותיות ריקדו מולי בטשטוש. אחרי שגם מיצמוציי עיניים לא עזרו להבהיר את צורת האותיות, שנידמו לי ככתב מיצרי. העליתי חיוך מסוים על שפתיי והתמקדתי בריח מרק העוף שחדר מבית השכן ישר לנחיריי. הרעב הביא אליי ניחוח גזר עוף פטרוזילייה והבל חם נדד אליי נשמתי אותו עמוק.

אחרי כמה ימים קראה המורה לאמי לשיחה והעלתה השערה כי אני איטית בהבנת האותיות. וכיוון שלא הפרעתי זה היה נראה לה מוזר אף יותר. אמי הנבונה חשה לערוך לי בדיקת ראייה מקצועית ואכן נולדו על אפי משקפיים במסגרת לבנה. עכשיו ראיתי היטב מהלוח הרחוק ועדיין להריח את געפילטע פיש שהוכן אצל השכנה באותו בוקר. מהר מאוד הדבקתי את הפער והייתי ל"תולעת ספרים".

סבתא ענת בדרך לכיתה א' – חמושה במשקפיים

בטקה התופרת

תחילת אפריל עם החמסינים היה המועד בו קנתה אמי בדים לתפור לנו את שמלות לליל הסדר. בארון המסדרון הגדול מאחורי דלתות לבנות היו מקופלים בקפידה בדים  אותם רכשה בתשומת לב. בדי פישתן תכלכלים בדיוק בכמות הדרושה לשמלות לאחותי ולי. מכונת התפירה השחורה עם כיתובי הזהב הופשטה מהמפה הרקומה שכיסתה אותה והוסעה למרכז חדר הילדות. אבי שימן את חלקיה בעיקר את הדוושה הגדולה היצוקה ברזל מעוטר וגם בחן שלמות רצועת העור המוליכה מהגלגל אליה.

בבוקר הגיע בטקה-התופרת שיערה הלבן אסוף בפקעת עיניה כחולות, כאותם גמדים טובים, חיוך ביישני על שפתיה והושבה בכבוד ליד המכונה בכיסא שנבחר בקפידה. הוציאה בטקה לשון מיומנת כשל זיקית כדי להרטיב את קצוות החוטים אותם השחילה בציפקה וגם גילגלה מתחת המכונה את שאר החוטים הנדרשים למעשה התפירה. מכוון שידעה אמי, החרוצה מאוד, אחרי דיון עם השכנות בדיוק איזה גיזרה תהה לשמלות נפתחה חוברת הבורדה בעמוד הנבחר. נדרשנו למדידות אורך ולמדידות רוחב כדי לקבוע מדיניות גזירת הבדים לכן הצטרף נחש הבד הצהוב עליו מסומנות שנתות בסנטימטרים.

אני קצת גבוהה ואחותי קצת עגלגלה והדיון והנחת הבדים שדקרו את בשרי וחייבו אותי לעמוד ללא תזוזה, עובדה קשה מאוד, שלוותה בהתרגשות של אמי. עכשיו הצתווינו להיות בבית, כדי לערוך מדידות אחריי הגזירות, כשבטקה, מולכת בצניעות, בגזירה, במדידה ובמספריים, כשאמי עורכת "בקרת איכות" מעליה.

אחרי שתמו הגזירות הגיעה העת לחבר בסיכות את חלקיי השמלה. עמדתי כנר תוך שאני מנסה להתגבר על הדקירות שננעצו מידיי פעם גם בבשרי וכפות ידיה הקמוטות של בטקה המרחפות על עורי כמו גם קולה הסדוק נדמו לי כמכשפה. למרות החיוך המבויש ששלחה אליי. רעש טרטור מונוטוני של דיווש ושעות ארוכות בקצב משתנה מאיטי למהיר וחוזר חלילה המחט העולה ויורדת והנה נדרשנו למדידה ראשונה. תיקון פה תיקון קטן באורך, גיהוץ זהיר והובאו קולביי עץ עליהן נתלו השמלות הזהות. אחרי מקלחת חפיפות ושינת חובה בצהריים הולבשתי בשמלה. ודקרה השמלה את עורי כקוצי צבר, למרות הגופייה שניסתה לחצוץ בין עורי לבן השמלה, כנייר זכוכית, אבל אמי הייתה מאושרת. איזה יופי!

אני בשמלה הדוקרנית שבטקה התופרת תפרה עבורי

אותי כמובן לא שאלו ולא שעו לפניי המיוסרות.ליל סדר זה לילה מסודר מאוד

.

הזוית האישית

ענת קוזי: הזדמנות לשתף את הנכדה הבכורה שלי בשלושה סיפורי ילדות מתקופה אחרת וזמנים אחרים ענה על הסקרנות הטבעית של נכדתי לשמוע כיצד אני הייתי כילדה צעירה היה מיוחד לשבת יחד ולשמוע על החיים ועל הילדה שהייתי כמקור להזדהות. אלכס נכדתי רצתה לפגוש אותי גם בנקודות הפחות חזקות ואסרטיביות שלי אפילו במידה מסוימת מביכות מתוך להזדהות שלה במצבים דומים היה חשוב לי להעביר מנכדה בכורה אני אל אלכס שגם היא נכדה בכורה הם רגשותי כילדה צעירה להציג גם מצבים לא קלים בחוש הומור מרגישה שהתחברתי לקבוצה שנוצרה. התרגשתי לשמוע סיפורים של אחרים ההנחיה הרכה והחמה של עדי גרמה לרצון להיפתח לסמוך על הקבוצה ועליה ועל ביה"ס כגוף מארח. עדי תמיד קיבלה אותנו במאור פנים ובמקצועיות הרגשנו בבית עובדה שגרמה לגיבוש הקבוצה.

הנכדה אלכס: נהנתי מאוד מהמפגשים עם סבתא שמעתי סיפורים מעניינים על ילדותה. התחברתי לחברי הקבוצה והייתה תמיד אווירה נעימה ושמחה במפגשים. התרשמתי מאוד מהסיור במוזיאון "אנו" הייתי מבקרת בו שוב…. תודה רבה למורה עדי שהדריכה אותנו ועזרה לנו בתהליך ובמפגשים.