מאגר סיפורי מורשת

שמותינו: שחר פטל, איגור סיניצין ומארק ויניצקי, אנו תלמידי כיתה ה1, בבית הספר נגבה בראשון לציון. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אנחנו מתעדים את הסיפור של: שמחה משיטה, סבתא של שחר מצד אמו.

סיפורה של סבתא שמחה

הכל התחיל לפני כמאה שנה עם סבא רבא מאיר, סבתא רבתא טובה, סבתא שמחה, סבא יעקב, אבא נועם, אימא פרח ואני שחר פטל.

סבא רבא מאיר נולד בכורדיסטן וסבתא רבתא טובה שנולדה בעיראק. סבא רבא מאיר כאשר גדל והתחיל לעבוד החליט לעבור לבגדד בירת עיראק ושם עבד במאפייה. במהלך עבודתו במאפייה שידכו לו את סבתא רבתא טובה. הם החליטו להתחתן בבגדד בירת עיראק והביאו לעולם את הילדים: רינה, בדריה, תקווה, אליהו, ניסים, שלום ושמחה (סבתי).

בשנת 1950 משפחת מאיר החליטו לעלות לארץ ישראל והגיעו לבאר שבע. בארץ נולדו להם: אדמון, דליה ואהרון. סבא רבא מאיר עבד בבאר שבע בחברת אבטחה, מע"צ ואחר כך בחרסה ובשוק בתור ירקן. סבתא רבתא טובה נשארה בבית לגדל את הילדים. היא הייתה עקרת בית שגידלה את הילדים לתפארת.

סבתא שמחה כאשר גדלה הכירו לה את סבא יעקב משיטה. סבתא שמחה וסבא יעקב גרו בבת ים ומשם עברו לראשון לציון. לסבתא שמחה וסבא יעקב נולדו שלושה ילדים: מרדכי, פרח ואהרון.

סבתא שמחה מספרת על בית הוריה: אמה – מעיראק בגדד, אביה – מארביל עיראק.

"עלינו לישראל בשנת 1950, אני הייתי הקטנה מבין האחים: בת שנה. גרנו בבאר שבע במעברה, באוהלים. אבא שלי עבד בזמנו בסלילת כבישים בבאר שבע. ביניהם היה גם שומר על סלילת הרכבת ממחבלים. לילה אחד שהיה קר מאוד הוא הדליק אש כדי לעשות תה ואז המחבלים גילו את הנקודה שבה הוא שמר והתחילו לירות עליו כדורים. כל הלילה הוא התחבא מאחורי שקיות חול ופחים עד שנהיה בוקר ואז המנהלים הממונים עליו העניקו לו צל"ש על התושיה שלו שהוא לא נתן להם להיכנס.

שמחה התינוקת בידי אחת האחיות, עם חלק מהאחים והאחיות – תמונת הדרכון בעלייה לארץ  – 1950

במשך הזמן פתחו בבאר שבע בית חרושת שקראו לו חרסה ושם הועסקו הרבה פועלים מהעיר ביניהם היה אבא שלי. בית החרושת עסק בבניית אסלות, שירותים וכיורים למטבח ולאמבטיה. בימי קיץ חמים הוא יצר את הדברים שבית החרושת מכינים בחום של 50 מעלות, היו תנורים שיצקו את הדברים".

זיכרונות ילדות

"הייתי בגן הילדים נהניתי מאוד ואהבתי את הגננת ציפורה. לאחר מכן הייתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי, חזון עובדיה, התפללנו בבוקר, כל בית הספר ביחד. בתקופה הזאת היינו גרים בשיכון ארבע דיירים בבניין. אנחנו גרנו בקומה הראשונה עם גינה ומרפסת גדולה. בחצר היו לנו בעלי חיים: היתה כבשה. אמי אהבה לטפל בחיות וגם היו לנו יונים. כשהכבשה המליטה, אני ראיתי את זה וזו הייתה חוויה.

מעבר לזה הדירה הייתה שני חדרים וישנו כמה אחים יחד. זו היתה לי חוויה מאוד כיפית עם המון המון אהבה בבית כולנו יחד.

הייתי תמיד עם המון חברות ושיחקנו משחקי שכונה: שיחקנו מחבואים, חמש אבנים, תופסת ועשינו קפיצות בחבל וגם כדורגל, מחניים וגם רכיבה על אופניים. בפורים היינו מתחפשים עם בגדים של הסבים והסבתות והיינו הולכים כולם ביחד עוברים מדירה לדירה כדי לראות אם יזהו אותנו מחופשים. שיחקנו כולנו בבובות ומשחקים אחרים שאנו היינו תופרים וממלאים בבד. חוץ מזה היינו מכינים שיעורים ביחד כל החברות מהשכונה שהיו איתי בכיתה. זאת הייתה הילדות שלי שאותה אהבתי מאוד ואני זוכרת לטובה תמיד עם משפחה ובית חם ואוהב ודואג לכולם.

בבית הספר למדתי בבית הספר חזון עבדיה (ממלכתי דתי). למדנו את כל המקצועות ובעיקר תנך. הילדות בבית ספר הייתה תקופה מאוד טובה בשבילי היינו מגובשים חברים וחברות ביחד. כשסיימנו כיתה ח' עשו לנו טקס מול כל הבית ספר".

שמחה בכיתה ה' בביה"ס חזון עובדיה עם המחנך יהודה (יושבת בשורה הראשונה, שניה מימין)

סבתא שמחה מספרת על זיכרונותיה מהחגים

"בחגים הקפדנו על הסדר. בראש השנה אמי הייתה מארגנת הכל וכל המשפחה עשתה את הסדר ביחד האחים והאחיות. ביום כיפור היינו צמים כולנו והולכים לבית כנסת ובמשך היום היינו נפגשים כולם בשכונה, לפני סיום הצום היינו הולכים לשמוע את תקיעת השופר והיינו הולכים לאכול את הארוחה המפסקת כל המשפחה יחד. בסוכות אחיי היו בונים סוכה בגינה שלנו שגרנו בקומת קרקע והרכבנו את הסוכה מארבע עמודים של עץ ואת המסביב היינו מכסים בסדינים ואת מלמעלה היינו שמים סכך של עלים. אמי הייתה ישנה בסוכה, כי ככה היה נהוג, וכל ערב ישבנו בסוכה וברכנו את האחרים.

בחנוכה היינו מדליקים נרות ומברכים כל האחים ביחד ואחר כך אוכלים ארוחת ערב ביחד כולנו. בט"ו בשבט היינו בבית הספר הולכים לנטוע עצים ולשתול שתילים ובבית היינו אוכלים פירות יבשים ומברכים עליהם. פורים היה חג הילדים משמח ביותר באנו מחופשים ולמחרת בבית, היינו יורדים לשכונה מחופשים מאלתרים בגדים של הסבים והסבתות וכל מיני אביזרים היינו הולכים לבתים של השכנים ומנסים לראות עם יזהו אותנו עם התחפושות וזה היה יום כיף מאוד.

בפסח היינו עוזרים כל האחים בניקיון הבית היינו מקפידים מאוד על זה שלא יהיה חמץ בבית בערב בליל הסדר. אמי היתה עורכת את השולחן והיינו מברכים על הברכות על מצה, מרור, ביצים, חרוסת, זרוע, בשר ואחר כך הייתה ארוחת ערב חגיגית.

ביום העצמאות היו במות ומופעים בבאר שבע והיינו המשפחות הולכים למופעים ולמחרת בבוקר בבאר שבע הייתה גינה מרכזית שכולם בבאר שבע הלכו אליה ועשו פיקניק כל היום, כולנו היינו מביאים אוכל בסלים והיינו יושבים במעגל כולנו ואוכלים לאחר מכן כל החברים היינו משחקים עד הערב וזה היה יום כיפי. ובחג השבועות היינו מביאים ביכורים לבית הספר והיינו שמים זר מפרחים על הראש. בל"ג בעומר היינו עושים מדורות כל השכונה ביחד ונשארים שם עד שעה מאוחרת".

טיולים ופנאי

"נסענו הרבה טיולים לצפון גם עם המשפחה וגם בתנועת הנוער שלי כי הייתי בנוער העובד והלומד, היו לנו הרבה פעילויות והיו לי שם המון חברים מהשכונה. כל חג עשו לנו פעילות ואני זוכרת שפעם בפסח, בסדר פסח, הביאו את כל הילדים ועשו לנו את הסדר ביחד וככה הכרתי המון חברים חדשים".

תמונות מהנוער העובד והלומד בטיולים אחרי מלחמת ששת הימים ברמת הגולן

שמחה הנערה בטיול מבאר שבע לרמת הגולן אחרי מלחמת ששת הימים

לטיול של "הנוער העובד והלומד" יצאו במשאיות כל החברים מהשכונה

זיכרונות משנות העשרים

"אחרי שסיימתי בית ספר יסודי בשנות העשרים, למדתי בבית ספר תיכון בשם בית צעירות למורים וגננות. למדתי שנתיים ופרשתי כי אמי חלתה ונשארתי בבית כמה חודשים ואחר כך נרשמתי לבית ספר לפקידות ולמדתי איך להיות מזכירה הצלחתי במבחן שבו בלי להסתכל הקלדתי 41 מילים בדקה. ואז הלכתי לעבוד כמזכירה בבנק לאומי, אחרי תקופה ארוכה עברתי לעבוד בבנק אוצר החייל. באותה תקופה הכרתי את בעלי יעקב והתחתנו בשנת 1969. עברתי מבאר שבע לבת ים, שם המשכתי לעבוד כמזכירה בחברה קבלנית לבניין ואז אחרי חמש שנים הילדתי את שלושת ילדי: מרדכי פרח ואהרון.

תמונות פעילות במהלך התוכנית

קישור לסרטון בו שמחה מספרת על הבית, הילדות, החיים במעברה ובשיכון.

קישור לסרטון בו שמחה מספרת על המשחקים בילדות.

הזוית האישית

סבתא שמחה: אני מניחה שהתלמידים למדו שהעבר היה אומנם תקופה יותר קשה מהיום, אבל היו בה דברים טובים מכל המובנים: היתה שותפות, אחווה ואהבה ומכל דבר שעשינו נהנינו.

שחר: אני למדתי שהתקופה של פעם הייתה קשה מאוד וצריך להודות על זה שהתקופה שלנו טובה וקלה יותר ויש לנו כל מה שאנחנו צריכים.

מארק: אני למדתי שפעם היה תקופה יותר לא טובה ממה שחשבתי ולמדתי שהיה ילדות יותר קשה לכל הסבתות שלנו וצריך להודות על כל מה שיש לנו.