מאגר סיפורי מורשת

סבתי מצד אבי, תמר, נולדה בשנת 1955 בחיפה, דור  שישי בארץ מצד אביה. גדלה והתחנכה בחיפה עד שהתגייסה לצבא, מייד אחרי מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, ושירתה בצבא עשרים ושבע שנים ברחבי פיקוד הדרום. במהלך השירות הצבאי היא הספיקה להתחתן, ללמוד באוניברסיטה, ולגדל שלושה ילדים.

הסיפור המשפחתי של סבתי הוא עדות לכך שבני ישראל פוזרו על ידי הכובשים בכל העולם הישן – אסיה, אירופה, אפריקה, והגיעו להשתקע בארץ ישראל.

שורשי משפחתנו הגיעו לספרד בעקבות הגירוש מהארץ. בשנת 1492 גורשו היהודים מספרד היות ולא הסכימו להתנצר. שורשי משפחתנו הגיעו למרוקו. במרוקו היו להם תנאים טובים אך בשנת 1856 החליטו לחזור אל ארץ אבותיהם, ארץ ישראל, והתיישבו בירושלים. גם שם סבלו מפרעות של הערבים והכובשים האחרים והתפזרו על פני הארץ. המשפחה שלנו הגיעה לחיפה והתיישבה במושבה הגרמנית, העיר התחתית, למרגלות הכרמל, ולצידי מפרץ חיפה.

סבא רבא שלי, יוסי, אבא של תמר, נולד למשפחה בת שישה אחים, משפחה קשת יום. בהתחלה למדו בבית ספר אליאס אך  נאלצו לעזוב את הלימודים לצאת לעבודה ולעזור בפרנסת המשפחה. סבא של תמר היה נגר והסבתא הייתה תופרת. מעצם היותה של חיפה עיר נמל מצאו עבודה בנמל חיפה.

סבא רבא שלי הוא דור חמישי למשפחת אלזם בארץ. סבתא תמר דור שישי, אבא אלון, דור שביעי ואני דור שמיני. אנחנו לא מכירים רבים שיש להם כאלה שורשים עמוקים בארץ.

סבא רבא שלי התחיל להתקדם בתחום הספנות ועבד בחברות, ״מנו נתיבי ים״, ״האחים עופר״.

בזכות זה שהוא עבד בחברות ספנות נהנו ילדיו מנסיעות רבות לחו”ל, דבר שלא היה כל כך מקובל באותם ימים. אמנם לא נסעו באניות פאר אלא באניות מסע, אבל גם זו הייתה חוויה נהדרת ופתחה אותנו לעולם הגדול. אם זה למדינות הקרובות כגון טורקיה, יוון, יוגוסלביה, דרך מיצרי גברלטר, חופי ספרד, צרפת, הולנד, בלגיה, גרמניה, פולין, והרחוקה מכולן פינלנד.

ימים ארוכים בים מלמדים אותך להסתגל לחברה מצומצמת, לקרוא ספרים, לעסוק באומנות, וזאת כאשר אין טלפונים טלוויזיה ועוד. הדבר היחיד שיכולנו ליצור בו קשר לעולם היה מכשיר הרדיו של האנייה (מכשיר קשר). כבר בתור ילדים צעירים למדו אותנו, אחראי המשמרת בגשר הספינה, לנווט אותה ולשמור על הקורס, שהוא הכיוון אליו האנייה צריכה לנסוע. כל גל חזק יכול לשנות את הכיוון לכן היינו צריכים לדעת איך להחזיר את הספינה לנתיב הנכון. היו ימים שהים היה סוער וגועש, על פי רב ליד חופי כרתים, ובמיוחד במפרץ ביסקיי לחופי ספרד. אך היו גם  ימים נעימים שהספינה גלשה לה על המים ויכולנו להשתזף, לשחק על הסיפון, להתיז מים אחד על השני בעזרת צינורות הכיבוי, וכשהיה משעמם נתנו לנו גם לגרד את החלודה ממקומות מסויימים בספינה אשר נפגעו מהמלח.

סבתא שלי תמר, הכירה את סבא שלי, בעלה, גיורא, בתחילת השירות הצבאי שלה ולקראת סוף שירותו. אחרי כמה שנים הם התחתנו, גרו בבאר שבע ולאחר מכן עברו ללהבים, וגרים בה עד היום עם משפחתם  ועם שניים מילדיהם ליבי ואלון, אבא שלי. בתם הנוספת, רותם, גרה בתל אביב. להם בסך הכל תשעה נכדים.

הזוית האישית

עידו: למדתי דברים רבים הקשורים למשפחתי שלא ידעתי עליהם עד כה, בעיקר על הדורות הקודמים ועל החיים כילדים בשנים הראשונות של המדינה בחיפה. בנוסף היה לי זמן איכות עם סבתא. סבתא תמר: היה לי נעים ונחמד לשבת ולדבר עם הנכד שלי על דברים שלא חשבנו לדבר עליהם בתוכנית זו. בנוסף כשחקרתי את הסיפור המשפחתי גיליתי מידע ודברים נוספים שאפילו אני לא ידעתי, מאח של אבא שלי.