מאגר סיפורי מורשת

שמי שמוליק בסרמן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. הוריי ילידי פולין היו ניצולי שואה. לאחר המלחמה הם עברו למחנות העקורים בגרמניה. עלינו לארץ בשנת 1949 מגרמניה למעברה בבית ליד.

במעברה חיינו באוהל, כן .. אוהל, לא בית כמו היום.. בחורף ירד שלג והיתה סופה חזקה מאוד שהעיפה את האוהל, כל הדברים שהיו באוהל התעופפו לשלג, גובה השלג הגיע לברכיים, אוי כמה קר היה.. באוהל גרנו שנה שלמה, בחורף קור עז והקיץ חם מאוד – וכמובן ללא מיזוג. אפשר לתאר ולהבין כמה קשים היו התנאים אז.

סבא עם הוריו

לאחר שנה במעברה עברנו לגור במחנה בתל מונד לתקופה קצרה ומשם עברנו לגור בצריף מפח בכפר הס. בדומה לאוהל, היה מאוד קר בחורף וחם מאוד בקיץ, גודל הצריף היה חדר אחד שהיה המטבח סלון וחדר השינה,שירותים (בית שימוש) ומקלחת היו בחוץ במבנה קטן. כדי להתרחץ היינו מחממים סיר עם מים על פתיליה. פתיליה היא מנורת בישול קטנה שעובדת על נפט. הילדים עמדו בתוך אמבטיה מפח כדי שהמים לא ישפריצו. בצריף לא היה חשמל, היה מקרר על בסיס קרח, האנשים היו קונים גוש קרח שהיה מוכנס למקרר כדי לשמור את המקרר קר. חלונות הצריף היו גבוהים כדי לאפשר לחום העז בקיץ לצאת מהצריף.

חימום הצריף בחורף נעשה על ידי תנור נפט וכל הצריף הסריח מנפט. כמו האוהל, גם הצריף היה נתון לחסדי מזג האויר: באחד החורפים הגיעה סופה חזקה שהפכה את הצריף, עתה, שהחלונות שפעם היו גבוהים נמצאו נמוכים, הוריי ביקשו שאוציא כלי אוכל מהצריף כדי שנוכל לאכול.. לאחר כשנה וחצי עברנו לבית קבע שהיה עם מטבח, סלון, מקלחת ושירותים.

בבית הספר למדנו בתל מונד, בית ספר זה איגד את כל המושבים ותל מונד. בית הספר בתל מונד היה לכיתות א' – ח'. החל מכיתה ו' הגענו באופניים לבית הספר.

סבא בבר המצווה

במושב היתה פעילות נוער שכללה פעולה שבועית בדומה לאופי פעילויות במושב היום, בקיץ יצאנו למחנה קיץ שמאוד אהבנו שכלל הקמת מתקנים כגון אוהל ראשי, מטבח, סולמות חבלים, עמדת תצפית. לכל מושב היה את האזור שלו והשובבות שלנו היתה לגנוב חניך מישוב אחר, וכאשר הקבוצה השנייה באה לבקש את החניך, היינו מבקשים תמורתו קופסאות שימורים של תירס. בלילה היתה פעילות א"ש (אימון שדה) לילה שבה היו מספרים לנו סיפורים מפחידים על חיות בר.

בחופש הגדול היינו שובבים, טיפסנו גבוה על עצים וחיפשנו קיני ציפורים כדי לקחת את הביצים כדי להכין מהן ביצים קשות. במשק הייתה לנו רפת עם ארבע פרות ופרד ששמו היה פריץ. אנוכי בתור ילד קטן ושובב ניסיתי לרכב על פרה, גיליתי עד מהרה שפרה לא אוהבת שרוכבים עליה: היא הצמידה אותי לקיר הרפת העשוי מבטון ושפשפה לי את עור הרגל. בעקבות זאת נלקחתי למרפאה וזמן ההחלמה היה ארוך.

סבא נוהג במשק

באותה תקופה היו המון נחשי צפע ובכיתה ז' ו ח' הייתי תופס נחשי צפע ומקלף להם את העור, מניח אותו על קרש ומותח אותו עם נעצים, שם שכבה עבה של מלח בישול גס ונותן לו להתייבש, זאת כדי שהעור לא יתכווץ. לאחר מכן הייתי עוטף אותו על חגורה והולך עם חגורות של נחשים לבית הספר.

היה לנו מחנך בכיתה ח' שאהבנו אותו. יום אחד המורה חלה ולא הגיע לבית הספר. מאחר ואהבנו אותו, רצינו לבקרו במקום השיעור, המורה גר בנתניה, אך מה נעשה? לקחנו את האופניים ונסענו לביתו בנתניה. הנסיעה התבצעה ללא רשות של מנהל בית הספר. למחרת כולנו הוזמנו לפגישה עם ההורים והמנהל, המנהל כעס מאוד על היוזמה המוזרה הזו, אך מכיוון שהמטרה היתה חיובית, לא נענשנו.

תמונה של סבא וסבתא עום הנכדים

אריאל ומשפחתה הגרעינית

הזוית האישית

סבא שמוליק: העבודה היתה נפלאה וממלאת, היה כיף לפגוש את אריאל במסגרת שאינה רגילה לנו, בהחלט יש ממד אחר למפגש בבית הספר והדיונים בנושאי ילדותי והעבר. אני מרגיש כי אריאל התעניינה מאוד ולמדה מאוד אודות המשפחה.

אריאל הנכדה המתעדת: היה לי מעניין לשמוע את הסיפורים של סבא וסבתא. היה לי כיף שסבא וסבתא באו לבית הספר במסגרת התכנית.