מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבא שלי, שלמה עמרם. שמו של סבי שלמה ניתן לו על ידי אחיו הבכור רצון, והוא נקרא על שם שלמה המלך. שם המשפחה הנוכחי והקודם נשאר אותו הדבר – עמרם. הוא נקרא על שם אביו של משה רבינו ומשמעותו עם-רם. סבי נולד ט"ו בסיוון תשי"א, 19.6.1951. סבי נולד באוהל בעיר נתניה, בישראל, ולא בבית חולים.

לסבי היו שש אחיות ושני אחים, ושמותיהם: רצון, מזל, שושנה, שלום, תמר, מלכה, זהבה, שלמה, ריקי (כולם בחיים). סבי היה הילד השביעי מתוך 9 אחים ואחיות. הורי סבי, ורדה וחסן, עבדו בישראל בחקלאות. בתימן חסן היה צורף וורדה הייתה תופרת ורוקמת בגדים לערבים, הורי סבי היו מאוד צנועים, תמיד אמרו ברוך השם על מה שיש ואף פעם לא התלוננו על משהו.

הורי סבי, משמאל: עם ילדיהם

בילדותו סבי ומשפחתו גרו בבית של שניים וחצי חדרים בשכונה יהודית. השכונה הייתה שכונה שהיה בה רק חול בלי כביש, ורק בשלב מאוחר יותר סללו כביש. הייתה להם במרפסת מקלחת ובחורף בגלל שלא היו מים חמים הם היו מחממים מים בקומקום, שמים בדלי ומוסיפים לזה קצת מים קרים כדי שלא יהיה להם חם מדי, אז הם היו שופכים על עצמם את המים עם משפך או עם כוס, וכך מתקלחים. את הכביסה היו מכבסים ביד. היו לוקחים גיגית עם מים ומגרדת ואז שמים סבון, משפשפים במגרדת ואז שוטפים ותולים.

סבא מספר שהוא היה ילד שובב ובלגניסט, אהב לשחק בחוץ עם חברים. הוא לא אהב ללמוד, וכבר בגיל 10 בחופשים היה יוצא לעבוד בחקלאות. סבי למד בבית הספר היסודי "יגאל אלון" ובתיכון "בר אילן" ואחר כך עבר לתיכון "נעורים". סבי אהב ללמוד כימיה ולא אהב ספרות. הוא זוכר כי בכל סיום שנת לימודים, במופע של מסיבת הסיום, הוא היה זה שמככב בפירמידות, הוא זה שעולה למעלה.

כאשר סבי היה קטן הוא נהג ללכת לבית הכנסת בשבת, ולאחר מכן היה חוזר הביתה לעשות קידוש, לאכול ואז לשחק בחוץ. בשבתות בדרך כלל הם היו אוכלים מרק עם עוף. סבי אהב מאוד את חג הפסח בגלל הייחוד של פסח, האוכל, המפגש עם המשפחה, ואת הברכות כמובן. סבי זוכר שאמו אכן הייתה מכינה קובנה וג'חנון. הם היו קונים הכל בצרכנייה חוץ מעוף, עוף היו הולכים קונים מלול ואז הולכים לשוחט.

בצבא שירת סבי בחיל הנדסה קרבית והיה בדרגת רב"ט. אירוע מיוחד שקרה לסבי היה שהם שיחזרו עמדות ותעלות קשר משנת 1948 בקיבוץ רביבים כדי לשמר ולהראות לדור הבא כיצד לחמו החלוצים על שמירת הארץ. סבי השתתף במלחמת "יום הכיפור" ובמבצע  "שלום הגליל".

סבי בעת השירות הצבאי

התחביבים של סבי בעבר היו ריקודים וטיולים. סבי עסק בדפוס של קטלוגים של ציירים, חוברות, ספרים וכדומה. לסבא שלי היו הרבה חברים, היה להם משחקים כמו שיש לנו תופסת, מחבואים, קלאס, כדורגל ועוד. בשעות הפנאי סבא שלי היה משחק הרבה עם חברים שלו. סבא שלי למד ספורט, היסטוריה, חשבון, אנגלית, ספרות, תנ"ך, כימיה ועוד. למורים היו צריכים להתייחס בכבוד, לא כמו שמתנהגים לחבר, אם הם לא היו מתנהגים יפה – או שהם היו עומדים בפינה או במקרה חמור יותר מביאים את ההורים. סבי למד בבית הספר היסודי "יגאל אלון". בבית ספר יסודי זה לא היה צריך להגיע עם תלבושת אחידה לעומת זאת בתיכון בבית ספר "בר אילן" היו צריכים להגיע עם תלבושת אחידה. גם לאחר שעבר לתיכון "נעורים". סבא שלי אהב ספורט, כימיה, תנ"ך, ציור ולא אהב ספרות.

כשלסבי היו טיולים, בתקופה שלהם לא היו אוטובוסים, היה להם משאית שמאחורה היו ארבעה ספסלים לכל אורך המשאית ושניים היו יושבים באמצע, שמחו ממש לצאת לטיולים, זה היה בשבילם ממש כיף. מסיבות היו להם בעיקר בסוף השנה. סבא שלי זוכר במיוחד את המורה לספורט, כי הוא היה מאוד ספורטיבי. הוא אהב במיוחד את כל מתקני המתח ,שכיבות שמיכה, כפיפות בטן ועוד. בבית ספר היסודי היה להם חדר אוכל, סבא שלי אהב לאכול לחם עם מרגרינה וסחוג וגם לחם עם שוקולד. הם לא אכלו ממתקים וגם אם כן, הם היו אוכלים רק בחגים. סבא שלי לא היה בתנועת הנוער כי הוא היה דתי ולא היה יכול לנסוע לטיולים ועוד.

בר המצווה של סבא

סבא שלי מספר שחגג את בר המצווה שלו בבית עם אבא שלו. בבוקר הוא למד את פרשת השבוע, עלה לתורה וזהו. סבא שלי מספר שפעם זה לא כמו היום, הוא אמר שאבא שלו העיר אותו ב- 5 בבוקר ואמר לו: "שלמה, היום אתה בן 13. בוא אני אראה לכך איך מניחים תפילין ואיך מתפללים", והוא אמר לו שמהיום הוא צריך לעשות את זה כל בוקר, וזה מה שזכור לו במיוחד. סבא שלי אומר שהוא קיבל שעון כמתנה וזה מתנה שהוא זוכר טוב. סבי מספר שלא כולם חגגו בר מצווה ורק העשירים היו חוגגים בר מצווה, זה היה נדיר אם מישהו חגג בר מצווה, לא כמו היום שזה כבר נהוג.

סבא שלי מספר שאז סגנונות הריקוד והסגנונות המוסיקליים המקובלים היו סלוניים, שייק, פסודובלה, רוק, סלסה ועוד. הלהקות והזמרים שהיו אהודים באותה תקופה היו החיפושיות, להקת אבא, והיו כמובן גם להקות וזמרים מזרחים, אבל סבא שלי אהב במיוחד רוק. אז נהגו לרקוד בעיקר במועדונים שנקראו דיסקוטק, כמו כן אנשים היו מבלים את זמנם הפנוי בהופעות, הם היו רוקדים או שסתם היו נפגשים כמה חבר'ה ומדברים.

פעם היו טלפונים ציבוריים לא כמו היום טלפונים ניידים. כסבי היה ילד לא היו לכולם טלפונים, היה רק לאנשים מיוחדים טלפון, ומי שהיה צריך  להתקשר לבית חולים או למשטרה, היו הולכים לאיש הזה ומבקשים ממנו. מאוחר יותר התחילו להתקין טלפונים בבתים אבל גם זה לקח זמן.

סבא שלי מספר שאז הקשרים בין גברים לנשים היו נוצרים או במועדון או בקולנוע ואפילו ברחוב. אז, אם גבר היה רוצה לחזר אחרי אישה אז או שהוא היה הולך ומדבר איתה או שהוא היה שולח חבר להכיר אותה. כשסבא שלי היה ילד, היה כבוד גדול להורים זה לא כמו היום, שאנחנו פתוחים עם ההורים ומדברים איתם ומחבקים אותם, זה היה ההפך – ההורים לא היו מעורבים בחייהם של ילדיהם. כשסבא שלי היה הורה כבר הוא היה מבלה עם ההורים שלי בקניון או שהיו אוכלים משהו ביחד. סבא שלי הכיר את סבתא שלי כששניהם גרו בקדימה צורן ביחד, וקדימה היא די קטנה אז כמעט כל אחד הכיר את השני, ומאוחר יותר הקשר היה יותר רציני.

לסבי ולסבתי נולדו שלושה ילדים: צופנת שהתחתנה עם שמואל והביאה חמישה ילדים (שני בנים ושלוש בנות), את שי, שהתחתן עם שרון והביא שלוש בנות, ואת אהוד, שבינתיים בזוגיות אבל לא התחתן.

המשפחה

כיום יש לסבא ולסבתא שלי תשעה נכדים, ואולי יהיו עוד.

הזוית האישית

הילה הנכדה המתעדת: היה לי ממש כיף לראיין ולהתחבר עם סבא שלי. לפני התכנית היינו יותר מנותקים ועכשיו אנחנו יותר מחוברים.