מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר חמו, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי ליהי, במסגרתה אנו מתעדות סיפור מחיי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

שנות ילדותי ובית אבא

אמי, שמחה ז"ל, נולדה בשנת 1927 ועלתה לארץ בסביבות גיל 5. אבי, יעקב, עלה לארץ כעשר שנים לפניה. הוריי יעקב ושמחה חיו בירושלים מספר שנים ורק אחרי שנולד הבן הבכור, מנשה, הם עברו לחיפה, שם אני נולדתי. נולדתי ב- 30 באוקטובר בשנת 1943, לפני קום המדינה, בתקופת המנדט הבריטי, במדינת פלסטין, ולכן אני מחזיקה בתעודת לידה פלסטינאית.

תעודת לידה פלסטינאית

אמי כרעה ללדת בשבת והיות שהבית היה בית דתי, אבא לא הסכים לנסוע לבית חולים והביא מיילדת הביתה, וכך נולדתי בבית הוריי. עם צאת השבת נסענו לבי"ח רוטשילד, היום הוא קרוי "בני ציון". נקראתי בשם אסתר על שם סבתי, אמו של אבי. החברות קוראות לי אסתריקה והנכדים קוראים לי סבתוש. שם משפחתי היה מזרחי אבל המשפחה שינתה את השם לרחמים, ולאחר נישואיי, שם משפחתי הפך לחמו.

בילדותי חוויתי את התקופה שבה שלטו האנגלים בארץ. לא הבנתי יותר מדי, ורק בהיותי ילדה בת שלוש קמה מדינת ישראל.

עם השנים המשפחה התרחבה ואני ילדה שנייה במשפחה בת עשרה ילדים: שישה בנים וארבע בנות. זה סיפור ארוך לספר על משפחה בת עשרה ילדים. זכורה לי עד כמה הייתה גדולה השמחה שהציפה אותי כשהתבשרתי כי נולדה לי אחות. אלו היו ימים שלא היה אולטרסאונד, ובכל לידה מין העובר היה הפתעה ליולדת ולכל המשפחה. עד אותו הרגע הייתי בת יחידה לחמישה אחים בנים.

לאורך השנים הייתי יד ימינה של אימא, עזרתי בגידול אחיי ואחיותיי ובעבודות הבית, ומאז ומתמיד נחשבתי לאחות הגדולה וכמו אימא שנייה של אחיי ואחיותיי, לפעמים היו קוראים לי אימא קטנה. שנות ילדותי זכורות לי היטב, גרנו בחיפה בבית פרטי עם חצר גדולה, חמישה חדרים, מיטות נפתחות, חדר להורים וחדר גדול לבנות ושני חדרים לבנים – 12 נפשות במשפחה. זכורים לי כל מנהגי החגים, השגרה, המאכלים, הכביסות, חיות הבית ושובך היונים, אפילו את מבנה השירותים בחצר אני זוכרת לטובה.

בשנות הנערות פיתחתי תחביבים: סריגה, מלאכת יד ותפירה שעד היום מהנים אותי ואני עוסקת בהם מעת לעת. אני מחזיקה קערה מנחושת עתיקה ששימשה את הוריי לכלי תפירה ונמצא אצלי.

את החגים בבית הוריי חגגנו לפי מסורת ישראל והיינו הולכים כולם לבית הכנסת, ובארוחות משפחתית הייתה ממסורת העדה העיראקית. אני משתדלת להנחיל את אותה האווירה ואותם הערכים גם לילדיי, נכדיי וניניי. הן בחגים והן בערבי חג.

אבי היה חזן בבית הכנסת. הוא ניחן בקול יפה וכישרון שירה וגם אנחנו הילדים ירשנו זאת ממנו. אהבנו את שירי ארץ ישראל ואני שרתי במקהלת בית הספר. בבית היינו שרים הרבה שירי תפילה, כולל אותי. אני שרתי בעיקר בבית לנשמה, חלק מהשירים אני עדיין זוכרת.

היה לנו הווי משחקים מגוון והרבה שעות פנאי איכותיים. שיחקנו הרבה ביננו האחים אך גם עם בני הדודים שגרו קרוב וגם עם ילדי השכונה. שיחקנו בעיקר עם ילדי השכונה. שיחקנו בקלאס, קפיצה בחבל, חמש אבנים וכו'.

גן הילדים שלי היה בסמוך לבית. היה זה גן עם הרבה ילדים, היו שתי גננות ואחות צמודה. בית הספר היסודי שלי היה בי"ס דתי לבנות שנקרא "בית יעקב". זה היה בי"ס עד כיתה ח'. בבי"ס תיכון הלכתי לבי"ס מקצועי לתפירה בשם "ויצ"ו". בביה"ס למדתי במגמת תפירה ועסקתי במשהו שאני ממש אוהבת. כשהגעתי לגיל נערות התחלתי לעבוד במפעל ליצור בגדים. בחרתי את מקום העבודה כי אהבתי לעסוק בתפירה.

שנות בגרותי ועזיבת בית אבא

הכרתי את בעלי ויליאם בהיותי בת 14. ויליאם היה חייל ששירת בחיפה. הוא וחבריו היו נוהגים להסיע את חברותיה של אימא מביה"ס הביתה, ובאחת ההסעות ויליאם פנה לאסתר והציע לה להיות חבר שלה. בתחילת החברות סבא יעקב התנגד לחברות כי ויליאם לא היה בחור דתי. החברות נמשכה כשש שנים, עד לחתונה. נישאנו בתשיעי לנובמבר בשנת 1964.

בגיל 20 אחרי החתונה עברנו להתגורר בהרצליה, העיר שבו חיה משפחתו. למרות השנים הרבות שאני גרה בהרצליה, חיפה תמיד מרגישה לי הבית.

בתחילת הדרך, מיד אחרי החתונה, עברנו לגור "בצריף השוודי" של סבתא רוחמה, הבית בו גדל ויליאם. שם נולדה בתנו הבכורה אורנה. רק כעבור שנתיים עברנו להתגורר בדירה משלנו ובה נולדה בתנו השנייה. מצחיק, אבל יצא שכל ילד ילדתי בדירה שעברנו אליה. התרחבנו בדירות ובמספר הילדים. הקמנו משפחה עם חמישה ילדים, ארבע בנות ובן אחד. כשיוני נולד ב- 6.8.1978 הייתה שמחה גדולה, כי הוא נולד אחרי שלוש בנות. הוא נקרא על שם סבא יונה – יהונתן, אך כולם קוראים לו יוני. הוא אביה של ליהי, שבזכותה אני נמצאת בקשר הרב דורי. מאז התרחבה משפחתי וכל ילדיי הקימו משפחות משלהם. כיום יש לי 15 נכדים ושבעה נינים.

רוב שנות חיי הבוגרים הייתי עקרת בית והקדשתי חיי לגידול הילדים והנכדים, אפילו היום אני עוזרת עם הנינים. ויליאם היה חבר "אגד". הייתה תקופה של כ-15 שנים במהלכן החזקנו בית קפה ומסעדת פועלים. בשנים אלו עבדתי וניהלתי יחד עם בעלי את העסק. ויליאם היה חבר אגד, מה שנתן לחיינו חיי חברה ואורח חיים עשיר. היינו יוצאים עם הילדים באופן קבוע לטיולים כל שבת ברחבי המדינה במסגרת "חוג משוטטים" וצברנו חוויות רבות, הילדים היו בקייטנות ופנימיות איכותיות וחווייתיות במהלך חופשות הקיץ לילדי החברים, היו חוגים ופעילויות רבות. חיתנתי את בתי הבכורה בגיל 40 והפכתי לסבתא בגיל 42.

במהלך השנים נסעתי לטיולים רבים בארצות שונות: פלמה, טורקיה, מצרים, פריז, בלגיה, הונגריה, פולין, קרואטיה, גיאורגיה, אתונה, שוויץ, סלוניקי וגרמניה.

אחרי היציאה לגמלאות, רוב הזמן אני עסוקה עם המשפחה ואפילו עוזרת עם הנינים כשאפשר, ובנוסף מקפידה ללכת פעמיים בשבוע לספורט, פעם בשבוע אני משחקת קלפים עם חברות ופעם בשבוע הולכת להרצאה. אני נפגשת עם הילדים על בסיס יום-יומי ויוצאת עם חברות לטיולים וכל מיני אירועים משפחתיים.

אירועים ומלחמות של עם ישראל

כפי שציינתי, מדינת ישראל קמה בהיותי בת שלוש. חלק ממלחמות ישראל זכורות לי כילדה, אך את מלחמת ששת הימים אני זוכרת במיוחד. שבוע לפני כן ילדתי את בתי השנייה וכמובן יותר מאוחר את מלחמת יום הכיפורים. אלו מלחמות שעברתי כבר בהיותי אישה בוגרת.

במלחמת יום כיפור היו מגוייסים חמישה מששת אחיי ובעלי. הימים היו קשים מאוד. אחד האחים, איציק, היה מגוייס לצנחנים והשתתף בצליחת תעלת סואץ. הם היו מגיעים אלי להרצליה לפני שהמשיכו להורים בחיפה. הם היו פורקים את כל סיפורי הזוועות ומשתפים בחוויות הלוחמה הנוראית. היו אלו ימים קשים. איציק היה שולח לי גלויות מהחזית שהיו עבורי ניצוצות של תקווה שהוא בריא ושלם.

לצערי הרב, כמו כל עם ישראל, מלחמת חרבות ברזל שונה מכל המלחמות שידענו עד כה, וכל שיש לי להגיד הוא שאני נושאת תפילה לאל לשובם בשלום בריאים בגופם ובנפשם של כל החטופות והחטופים ושכל כוחותינו ישובו בשלום. אמן ולא נדע עוד מלחמות ואבידות.

נס שקרה לנו

התאונה התרחשה ערב יום כיפור. בעודי עסוקה בהכנות לארוחה מפסקת, שני ילדי הקטנים יוני ורוחמה שיחקו בחדר. כנראה שבאיזה שהוא שלב רוחמה ננעלה בחדר ולא הצליחה לצאת ממנו. היא ניגשה לחלון החדר ורצתה לקרוא לעזרה מבן השכנה שהיה בחצר. בעודה מתכופפת לקרוא לעזרה, היא מעדה ונפלה מהחלון למטה מגובה של קומה שלישית על עמודים. הגענו לבית החולים מאיר בכפר סבא כשהיא עם דופק ולחץ דם 20/30. הרופאים לא נתנו לה סיכוי. הייתה היסטריה גדולה. השמועה נפוצה ברחבי העיר וכל בית הכנסת התפלל לנס ורפואה שלמה. סוף הסיפור כמובן טוב, ותודה לאל היא ניצלה. השתחררנו מביה"ח ערב חג סוכות ואנחנו אומרים שזה יום ההולדת השני שלה. כיום רוחמה נשואה ויש לה שלושה ילדים.

חגים וימים טובים

עם השנים משפחתי המורחבת גדלה מאוד. כל עשרת האחים נישאו והקימו משפחות. התקשינו מאוד לקיים מפגשים בחגים אך הרגשנו צורך לעשות זאת. ב-2010 הוחלט לאמץ את חג הפורים למפגש של כו-לם. אנו שוכרים אולם אירועים לקריאת מגילה, סעודת מצווה ונשף פורים. כל אחד ואחת מאחיי ואחיותיי מקפידים להגיע עם משפחותיהם. כולם מחופשים עם מצב רוח טוב וחוגגים את החג, ממש כמו אירוע – בסביבות 100 איש.

עם משפחתי הגרעינית אני מקפידה להיפגש בערבי שישי לקידוש וסעודת שבת. גם שאר החגים אנחנו חוגגים עם הילדים והנכדים – פסח, ראש השנה, הדלקת נרות בחנוכה, ומכינים אוכל לפי מסורת. הנכדים והילדים תמיד צוחקים ואומרים שלמרות כל השנים אני אף פעם לא מותרת על – לקרוא את ההגדה עד הסוף, לבנות סוכה, לעשות הדלקת נרות חנוכה משותפת, ולהכין תחפושות מושקעות בפורים. האמת היא שהם צודקים, ומשמח אותי מאוד לדעת שהם מבינים שזה חשוב לי.

אנו מקפידים לחגוג ולציין גם את ימי ההולדת של כולם. את יום ההולדת שלי אני כמובן חוגגת בחוג המשפחה עם ילדיי, נכדיי, אך גם עם אחיי ואחיותיי.

אסיים בחגיגות גיל השמונים שלי שחלו השנה. מצד אחד זכיתי להגיע לגיל זה בבריאות טובה מוקפת במשפחה, אך יום ההולדת חל ב-30 לאוקטובר, תאריך שאף יהודי לא חגג בו השנה (בעקבות מלחמת חרבות ברזל). הילדים תכננו שמונה מתנות – אחת לכל עשור. שמונה שבועות לפני היום ההולדת התחילה החגיגה. שתי מתנות ששימחו אותי מאוד והרגשתי שזכיתי לחוות אותן הן: שני לילות בערב חג סוכות, נסענו לחופשה בבית מלון בירושלים בהרכב מלא של הילדים הנכדים והנינים. המתנה השנייה: נסענו לחופשה בסלנוקי אני וחמשת ילדיי לחופשה מהנה ומפנקת.

הצלחנו לקיים את חלק מהמתנות, כי הן התחילו לפני התאריך של יום ההולדת. החגיגות הופסקו בשל ה-7 באוקטובר הארור.

בחרתי לסיים בסיפור הזה כי הוא מסמל קצת בעיניי את סיפורו של עם ישראל: לצד השמחות, החוזק, החוסן והצמיחה המהממת של מדינת ישראל והעם היהודי, יום יום אנחנו מתמודדים עם אירועי טרור, מלחמות ועמים הרוצים להשמידנו. חשוב שנעביר לדור הבא את המסרים החשובים שרק יחד ננצח, כוחנו באחדותינו ויותר מהכל – אין לנו ארץ אחרת!! נישא שוב יחדיו תפילה לאל לשובם בשלום בריאים בגופם ובנפשם של כל החטופות והחטופים וכל כוחותינו ישובו בשלום. אמן ולא נדע עוד מלחמות ואבדות.

אני וחמשת ילדיי בטיול בסלוניקי לחגיגת יום הולדת 80 שלי (ספטמבר, 2023)

הזוית האישית

סבתא אסתר: הייתה חוויה מהנה, נהנינו להיות ביחד ולפנק את הנכדה.

הנכדה ליהי: היה לי מאוד מהנה לעבוד בעבודת צוות עם סבתא, למדתי הרבה.