מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם הכדתי ליה, במסגרתה אנו מתעדות סיפור מחיי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית. ליאורה- פירושו: 'לי אור'. אחותי בחרה בשם זה. בילדותי שם החיבה היה "ליאו". צרפתי הוא שם המשפחה המקורי, ורוט, שם נעוריי – אין משמעות מיוחדת לשם.

נולדתי בארץ בבית חולים בילינסון בפתח תקווה. תאריך הלידה שלי הוא 27.2.1949, שנה לאחר קום המדינה. אני לא חוגגת במיוחד, אלא בקבלת ברכות. אירוע משמעותי היה כאשר אמא שלי הייתה בחודש התשיעי, התנגשו בבטן שלה אופניים והיא פחדה שקרה לי משהו.

אני הבת הצעירה במשפחה. יש לי אחות אחת מבוגרת ממני ב-13 שנה. בגלל הפרש הגילים פינקו אותי מאוד, גם ההורים וגם אחותי. היום אחותי בת 88 ונמצאת בבית אבות.

ילדות

נולדתי בשנת 1949. במשך שנתיים גרתי ברחוב מאנה בתל אביב. אחיה של אמי ואישתו גרו איתנו. אחר כך עברנו לרחוב צייטלין. הבית שלנו היה האחרון ברחוב. מזרחית לו היה שדה גדול עם רפת והפרות רעו בו. גדלו בו צמחי בר, ביניהם צמח הקמומיל שדודתי ואני היינו קוטפות, מייבשות ומכינות ממנו תה. בלילות היינו שומעים את יללות התנים.

תחביבים ומנהגי ילדות

בילדותי אספתי פרסים (תמונות), מעטפות של מסטיקים, בולים ומפיות. היינו נוסעים לחברים של הוריי שגרו בכפר הס שהיה להם לול תרנגולות ונתנו לי לאסוף ביצים. חגגנו בעיקר את חג הפסח וראש השנה. אהבתי לאכול שניצל וקרפלך.

 זכורים לי מילדותי שירים של חיים נחמן ביאליק, גם היום שרים אותם אבל לנכדים. יש שיר של מרים ילן שטקליס: "חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? מיכאל", שעד היום אני זוכרת אותו.. בילדותי שיחקנו קלאס, חמש אבנים וקפיצה על חבל. המשחקים היו נערכים בדרך כלל בחצרות הבתים או במדרכה ברחוב. היום לא כל כך משחקים במשחקים אלה.

לימודים

היות ואמי עבדה, מגיל שנתיים עד חמש הייתי בגן שהיה ממקום בקומת קרקע עם חצר בבית. לא כל כך אהבתי להיות שם ובאחד הימים ברחתי לדודה שלי שגרה לידו. אחר כך הלכתי לגן חובה שהיה די רחוק מהבית אבל בדרך לעבודה של אמי.

למדתי בבית ספר דובנוב בתל אביב במשך שמונה שנים. למדתי בתיכון אורט טכניקום גבעתיים חמש וחצי שנים. היות ובית הספר היה בגבעתיים והיה צריך לנסוע אליו והלימודים היו הרבה שעות – היה לי  די קשה. לצד כך, היינו כיתה מגובשת שנפגשה גם אחרי הלימודים.

בגיל ההתבגרות אחותי התחתנה וגם נולדו לי אחיינים. בזמן הלימודים הוצאתי רישיון נהיגה. בנוסף לכך חוויתי את מלחמת ששת הימים.

תפקידים ומקומות עבודה

עוד בזמן הלימודים עבדתי בחופש הגדול במשרד אדריכלים. וכך גם אחרי הצבא. בתיכון שלי אז למדו שני מקצועות: אדריכלות והנדסה, בחרתי באדריכלות ומאוד נהניתי מעבודתי. עסקתי במקצוע האדריכלות במשך שלוש שנים וכבר בזמן העבודה התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב ראיית חשבון. עברתי לעבוד במקצוע זה ואני עובדת בו גם עתה.

משפחה מנהגים ומסורת

במשך שנים רבות בכל יום שישי היינו נוסעים לקידוש אצל ההורים של בעלי, ובשבת היינו נפגשים עם הוריי או נוסעים לטייל. כשהילדים התחתנו התחלנו להיפגש כולנו בשבת לארוחת צהריים. היינו חוגגים כל המשפחה את ראש השנה ופסח, אבל אוהבים מאוד גם את חנוכה, פורים וט"ו בשבט. בפסח יש לנו מנהג של סיבוב צלחת הפסח מעל הראש של כל משתתף לפי סדר הגיל והילדים מחפשים את האפיקומן.

אירועים מיוחדים הזכורים לי ממהלך חיי הם מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור שבעלי השתתף בה, ובזמן המלחמה התחתנו. לידת הילדים והנכדים ופטירת ההורים.

צבא ומלחמות

שירתי בצבא בחיל הנדסה ביחידה מסופחת לחיל האוויר בבסיס חצרים. היחידה הייתה אחראית על טקסי הסיום של קורסי הטיס ולכן גם ראינו הרבה טקסים כאלה. כמו כן, קיבלתי טרמפ הביתה בטיסות.

בתור ילדה חוויתי את מלחמת סיני ואני זוכרת את הריצות למקלט. בתור בוגרת חוויתי את מלחמת ששת הימים, בה עדיין למדתי בבית הספר. במלחמת יום כיפור כבר הייתי אחרי הצבא אבל בעלי השתתף בה.

פעילויות מיוחדות

בגיל 21 יצאתי פעם ראשונה לחו"ל לטיול שכלל ארבע מדינות שונות. מאז נסעתי הרבה פעמים עם בעלי וגם עם הילדים והנכדים. באחת הנסיעות הייתי בארגנטינה שם נפגשתי עם בני דודים שלי שגרים שם.

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי דרך חברים משותפים. התחתנתי בשנת 1974, הייתי בת 25. לא הייתה מסיבת טרום נישואים כי בעלי היה עדיין מגוייס במלחמת יום כיפור. החתונה עצמה נערכה באולם בתל אביב. יש לנו הרבה תמונות מהחתונה.

כשנולד בני הבכור הייתי בת 28. לאחר שנתיים נולדה בתי ושנה אחריה נולד לי בן נוסף – אבא של ליה. שש שנים אחריו נולד בני הרביעי.

לימודים ועיסוקים

עיסוקי הראשי הוא ראיית חשבון. סיימתי תואר הנדסאית אדריכלות ואחר כך עשיתי תואר בראיית חשבון. עבודתי בתור רו"ח מאד איתגרה אותי. חשוב ללמוד כדי שאחר כך נוכל לעבוד בעבודה מעניינת ומתגמלת.

 ילדים ונכדים

יש לי ארבעה ילדים: בת ושלושה בנים. יש לי 11 נכדים. כל ילדיי ונכדיי גרים בארץ. כמעט כל שבוע אני רואה את הילדים והנכדים, מלבד ילד אחד שגר בצפון, שאותם אני רואה בתדירות של פעם בחודש.

מנהגים היום

היות ואני ממשיכה לעבוד גם היום והרבה שנים אני עצמאית שעובדת מהבית, לא השתנה הרבה סדר היום שלי. פעמיים בשבוע אני מתעמלת, מבקרת את אחותי שנמצאת בבית אבות, ועושה הרבה סידורים. תחביביי היום הם תפירה, סודוקו ותשבצים. השינוי העיקרי הוא שמתאפשר לי לצאת יותר לטיולים בארץ ובחו"ל.

הזוית האישית

ליה הנכדה המתעדת: היה מאוד כיף ללמוד דברים על סבתא.

סבתא ליאורה: נהניתי מאוד מזמן האיכות המשותף עם נכדתי ושיתופה בזיכרונות המשפחתיים.