מאגר סיפורי מורשת

שמי אורה מרקו נולדתי ב1953ברומניה.

חיינו בבית  שלושה דורות של המשפחה: סבתא, אמא וילדה.

משחר ילדותי ידעתי שאני יהודייה כי קיימנו את המנהגים של החגים ועוד דברים הקשורים ליהדות. בערבים היינו שומעים ברדיו את קול ישראל ברומנית, כדי להיות מעודכנים מה חדש בארץ. כך התגבשה אצל אמי וסבתי ההחלטה להגיש בקשה לעלייה לארץ. חיכינו הרבה שנים כדי לקבל את האישור לעלייה.

כשמלאו לי שש עשרה שנים עלינו לארץ. כאשר נודע בבית ספר התיכון בו למדתי, שאני עולה לישראל עשו לי טקס פרידה מיוחד במינו: הייתי חברה בתא של נוער שאמור להיכנס למפלגה הקומוניסטית. הטקס היה טקס משפיל מלווה בצעקות, כעס על כך שאני עוזבת את הקומוניזם.

כעבור חודש הגענו לארץ. הגענו בטיסה ישירה מבוקרשט לנתב"ג ב- 29.10.1969. בנמל התעופה חיכו לנו נציגי מחלקת ההגירה. היו שני שוטרים אחד ידע לכתוב, ואחד ידע לקרוא. כאשר אמרתי את שמי אחד מהם כתב את שמי בעברית והשני צעק אבל קוראים לך אורה וכך שונה שמי לאורה.

אני זוכרת את הריח המיוחד של הארץ. היה ריח של תבלינים מעורב עם ריח של פירות הדר. העלו אותנו על מונית והסיעו אותנו לנצרת עלית (נוף הגליל). נאמר לנו שהעיר קרובה מאוד לחיפה כעשר דקות נסיעה.  קיבלנו דירה חדשה, ובה היו שתי מיטות, שני כיסאות ושתי צלחות עבור שלוש נפשות. לא היה בנו כעס על כך, ואני שמחתי שהגעתי למקום חדש. כעבור זמן מועט אמי קיבלה עבודה ואני הלכתי לבית ספר תיכון. שם פגשתי עוד כמה עולים חדשים מרומניה והיה לנו כיף יחד. לאחר מכן הלכתי לאולפן בקיבוץ חפציבה. שם למדתי עברית.

כעבור שנה עליתי לכיתה י"א ואז מנהל הסמינר למורים באוהלו, בא לבית הספר לפרסם ולגייס תלמידים. יחד עם שלוש חברות החלטנו ללכת ללמוד שם. ומאז עברתי את המסלול של סיום לימודים, שירות צבאי והחיים האזרחיים שבהמשך כמחנכת בבית הספר, וכבעלת משפחה.

הזווית האישית

אייל: מרגש לשמוע על הזיכרונות הקטנים של סבתא בכל הסיפור הגדול.