מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריאן סרוסי, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בה השתתפתי השנה הבאתי את סיפורה של משפחתי, כפי שסיפר לי  סבי, שלום סרוסי.

סבא שלום סרוסי מספר

נולדתי בשנת 1940 בלוב. מכיוון שלא היו לנו אז בתקופתי תעודות זהות, אינני יודע בדיוק מה תאריך לידתי המדוייק. נולדתי בארץ לוב בעיר טריפולי, ההורים שלי ושאר בני משפחתי גם נולדו שם.

שנות ילדותי המוקדמות היו שם ובשנת 1951 כשהייתי בן 11 עלינו לארץ ישראל באונייה. כשעלינו לארץ, הגענו לנמל חיפה והעבירו אותנו, למעברה בפרדסיה. מעברה זו הייתה בהתחלה מחנה עולים שקראו לו "מעברת שבות עם או מעברת בית ליד הוקמה כמחנה עולים צפונית לפרדסיה בסמוך לצומת בית ליד. בשנת 1951 הפך המחנה למעברה שהתקיימה עד 1967". (ויקיפדיה)

במעברה, לא ממש היה בית ספר, אז לא שלחו אותנו לבית הספר. מגיל צעיר התחלתי לעבוד בחקלאות עם אבא שלי, כדי לעזור בפרנסת המשפחה, בתקופה הקשה ההיא. כשהתבגרתי התחלתי לעבוד בעבודות בניין. כשהגעתי לגיל גיוס התגייסתי לנח"ל מוצנח.

ההיכרות עם לאה אשתי במעברה

מאחר והגעתי למעברה בישראל בגיל 11, חלק משנות ילדותי ובגרותי עברו עלי במעברה. בכל שנות ילדותי במעברת פרדסיה, היו לנו קשרים עם השכנים שם. היו לנו שכנים והייתה להם בת, נערה אחת ושמה לאה, המשפחה הזו עלתה מעיראק. הכרנו אחד את השני כבר בנעורינו. במהלך שנות השירותי הצבאי, כשהייתי חייל התחלנו לצאת אחד עם השנייה חברות זו  נמשכה עד לשנת 1964 שבה התחתנו.

אישתי לאה נולדה בעיראק אבל הוריה נולדו בפרס. לאה נולדה בשנת 1941 ועלתה לארץ בגיל שמונה במטוס ובשנות ילדותה למדה בבית ספר תפירה. לא לא התגייסה לצבא, זה לא היה מקובל אז שבנות מסורתיות מתגייסות ובמקום זאת היא התחילה לעבוד בסלון כלות – אהבתה לתפירה נמשכה כל השנים, עד היום אשתי, לאה אוהבת לתפור.

לאחר שהתחתנו, במהלך השנים, נולדו לנו ארבעה בנים ובת ובנינו  כאן בישראל את ביתנו ומשפחתנו. עם השנים, הילדים שלנו גדלו ובנו גם הם את המשפחות שלהם.

כיום אני ואישתי בפנסיה ואוהבים להפגש ולשחק עם הנכדים.

הזוית האישית

אוריאן וסבא שלום, היה לנו כיף להשתתף יחד בתכנית הקשר הרב דורי.