מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל שלמה שי, נולדתי בירושלים בתאריך 24.8.1950 להורים יעקב וברכה שעלו מאפגניסטן, גדלתי בשכונת קטמון. אני הוא הילד השלישי מבין ארבעה אחים – ראובן, יהודה ומרים.

גדלתי בבית דתי מסורתי, הייתי בגן דתי מסורתי, ביליתי שם את רוב שעות היום. אני זוכר שכבר בתור ילד קטן לימדו אותנו להתפלל וליטול ידיים כחלק מהתנהלות בגן.

נולדתי בשכונת קטמון בירושלים, שכונה מאוד יפה עם בתים נמוכים עם רעפים. בקצה השכונה ישנה חורשת עצי אלון. במרכז החורשה יש כנסייה יוונית. כשהיינו קטנים היו מפחידים אותנו שלא להתקרב לכנסייה, אבל לא היו בעיות עם הכנסייה, בכנסייה הו כמרים נחמדים. סדר היום בבית היה שגרתי, היינו בבוקר קמים, אוכלים ארוחת בוקר עשירה עם ביצים, חמאה, המון לחם ושתיה חמה. לאחר הארוחה היינו הולכים לבית הספר ברגל כי לא היה לנו רכב. בסיום הלימודים היינו הולכים הביתה ואוכלים אוכל טעים מאוד שאימא הכינה לנו ואז היינו מכינים שיעורי בית.

בערך בשעה 4 היינו יורדים לשכונה – כל המשחקים היו בשכונה, כל החברים היו מהשכונה (שכונה זה אומר האזור שאתה גר בו). היה כיף גדול בשכונה. לא הכרנו ילדים ממקומות אחרים. כל המסופר פה היה עד גיל 15, לאחר שגדלנו התחלנו להכיר ילדים אחרים משכונות אחרות דרך המועדון השכונתי, המועדון זה כמו מתנ"ס של היום.

חצי שנה לפני הגיעי לגיל שלוש עשרה התחלתי להתכונן לבר המצווה, למדתי מדי יום אצל רב את הדרשה שלי שזה גם מחויבות וגם עשייה. בסיום כיתה ח' לאחר בחינת הידע הכללי שלי הציעו לי להמשיך בלימודי ישיבה או בלימודי מקצוע (מכונאות רכב), בחרתי מכונאות רכב. המשכתי להתמקצע בתחום מכונאות רכב על פי לימודי ליבה ופעמיים בשבוע יצאתי לעבודה בתור מכונאי מסך פרטי.

בגיל 18 מילאתי את חובתי והתגייסתי לצה"ל, שירתי במקצוע בו למדתי מכונאי רכב. בגיל 20 וחצי השתחררתי מצה"ל ונכנסתי לעבוד באגד (1971). מאוד אהבו אותי והכניסו אותי כחבר באגד (זאת אומרת שותף באגד).

בגיל 23 פרצה מלחמת יום כיפור וגייסו אותי לצה"ל והייתי בסיני כשבעה חודשים במלחמה. במלחמה שירתי כמכונאי רכב (מתקן רכבים של הצבא) בסיני, ליד תעלת סואץ.

בגיל 26 התחתנתי, נולדו לנו שלושה ילדים: רונן, מיטל ועידן. לאחר החתונה החלפתי את שם המשפחה ל- "שי". בגיל 27, נולד לי בן בכור ושמו רונן. התרגשתי מאוד כי הוא היה בני הבכור וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. לאחר כשלוש שנים נולדה בתי מיטל, אימא שלך, ולאחר שבע שנים נולד בן הזקונים עידן.

כיום אני בן 73 ואני בפנסיה מ- "אגד", אוהב לבלות עם שבעת נכדי המתוקים.

בנעוריי

הזוית האישית

סבא דניאל: נהניתי מאוד לספר לנכדתי אלה המתוקה את סיפור חיי ומאוד ריגש אותי להבין שהיא מאוד מתעניינת ושואלת שאלות. היה מאוד כיף גם להיפגש ולדבר אחד עם השני.

אלה הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד מאוד לשמוע את סבא שלי מספר לי את סיפור חייו, שאלתי שאלות והתעניינתי מאוד וראיתי שסבי ממש שמח ומתרגש שאני מתעניינת ושואלת שאלות. החוויה שלי להיות ביחד הכי כיפית: דיברנו וצחקנו ביחד, הסיפור ריגש אותי מאוד ומקווה שיהיה עוד משימות כאלה.