מאגר סיפורי מורשת

סבתא שרה יעל מדינה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדותיה שבכיתה ה' בבית ספר בית חיה מושקא חב"ד במגדל העמק.

סבתא מספרת: "שמי שרה יעל מדינה, נולדתי בפריז בשנת תשכ"ו (1966) להוריי אברהם וקלארה כהן.

בית ומשפחה

נולדתי בצרפת ועליתי לארץ בשנת תשכ"ח, כשהייתי בת שנתיים. התחתנתי בשנת תשמ"ו ויש לי שבעה אחים ואחיות: צביה, מרים, שמואל, חנה, רותי, אליהו וישראל.

בשנות ילדותי גרתי בירושלים בשכונת עיר גנים, בבית שלנו היו שלושה חדרים, סלון ומרפסת. קירות הבית היו מצופים בטפטים. לפני המטבח הייתה פינת אוכל קטנה, והייתה בה מיטה לאחי הקטן. היה לנו חדר אחד לבנות וחדר אחד להורים, האחים הקטנים ישנו בחדר של ההורים.

גרנו בקומה רביעית. ובכניסה לבניין היה מקלט, שהפך לבית כנסת. הייתה לנו חורשה לא רחוק מהבית, הלכנו לשם הרבה. קצת יותר רחוק היה הר, שהיינו הולכים לשם כל שבת. את ההר אפשר היה לראות ממרפסת הבית.

אימא שלי הייתה עקרת בית ומסרה שיעורים במתמטיקה. אבי היה סגן מנהל בבנק. ההורים שלי היו אנשים מאוד מיוחדים, הם היו מהדרים במצוות הכנסת אורחים ועוזרים לאנשים. בבית שלנו היו הרבה שמחה וחום.

ילדות

סבא וסבתא שלי גרו שתי קומות מתחתינו, והגן שלי היה מול החלון של סבא וסבתא. סבא תמיד היה מנופף לי לשלום בהפסקות. אהבתי לשחק קלאס ושני חבלים. הייתי ילדה שקטה וביישנית ואוהבת לצחוק. אספתי את השיער לקוקו או לשתי צמות. אהבתי לרקום, לסרוג וגם לקרוא, המאכל האהוב עלי היה 'בקילה'.

בשעות הפנאי בעיקר, קראתי ועזרתי בבית. היו ממתקים, אבל לא כל יום היינו מקבלים חבילה של חטיף. אבא היה חוזר כל ערב עם חטיף ומחלק בין כולם. את הקניות ערכנו בסופר שליד הבית. היו לי חברות מהכיתה וגם הילדים של השכנים. היינו משחקים בחצר הבניין. החצר הייתה מאוד גדולה, והיה בה הרבה דשא. פעם בשנה היינו נוסעים ללונה פארק. בטיול השתתפו כל העובדים עם הילדים שלהם.

כשהייתי בת 8 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בעיצומו של היום הגיעו לפתע חיילים לבית כנסת שמתחת לבית. הם באו לגייס את האנשים למלחמה. הייתה אווירה מאוד מתוחה ומפחידה.

לימודיי

ביסודי, למדתי שלוש שנים בבית ספר חב"ד וחמש שנים בבית ספר "בית יעקב", ובתיכון ב"בית חנה" בירושלים. למדנו: תנ"ך, אנגלית, מתמטיקה, גאוגרפיה, היסטוריה, ספרות, נביא, חינוך גופני וציור. לא אהבתי אנגלית ומתמטיקה. אהבתי תורה, היסטוריה וספרות. היו הרבה מבחנים ושיעורי בית, המורה שהכי זכורה לי היא המורה של כיתה ה' שקראו לה לאה אוירבך, היא הייתה מורה טובה ומקסימה שאהבה מאוד את כל הבנות, קיבלנו תעודה שלוש פעמים בשנה. היו לנו טיולים, אפילו של יומיים, והיו מסיבות כיתה.

העלייה לארץ

נולדתי כאמור בצרפת, הייתי בת שנתיים וחצי כשעלינו לארץ. הייתי אז קטנה מאוד, ולכן המעבר והעלייה לא השפיעו עלי על הקליטה בארץ. התיישבנו בירושלים, ההורים שלי בחרו את העיר. לשכונת עיר גנים נשלחנו על ידי הסוכנות היהודית.

מנהגים ומסורת

ראש חודש טבת היה נקרא החג של הבנות. ביום הזה היו מכינים קוסקוס עם תמרים.

בראש חודש ניסן היינו מדליקים נר שמן בקערת זכוכית, בתוך השמן היו מניחים תכשיטי זהב, זכר למשכן שהוקם בראש חודש ניסן, שבני ישראל תרמו לבניין המשכן מהזהב שלהם.

החגים האהובים עלי הם ראש השנה ופסח. בימי הולדת של כל אחד מבני הבית, אמי הייתה מכינה עוגת יומולדת, והיינו מזמינים את הדודות  ובני הדודים לחגיגה. בכל חודש אלול היינו קמים לפנות בוקר לסליחות, והולכים עם אבא לבית כנסת.

היינו מהדרים במיוחד בכבוד השבת. אבא שלי היה קונה מאכלים מיוחדים ופירות לשבת. הוא הקפיד לקדש דווקא על יין ולא על מיץ ענבים. בסעודת השבת היה תמיד קוסקוס וקציצות בשר מיוחדות. אבא היה משלם על תשמישי קדושה מחיר מלא ולא הסכים שיעשו לו הנחות.

הקשר שלי עם חב"ד התבטא בכך שלמדתי בבית ספר חב"ד, והייתי הולכת למבצע נש"ק בבית רפואה כל יום שישי.

הקמת בית וחיי משפחה

הכרנו דרך שידוך שעשתה דודה שלי בשנת תשמ"ו. הייתי בת 20, החתונה התקיימה באולם בית ישראל בירושלים. כשנולדו ילדיי היינו בני 20  ו – 26.

מקום העבודה הראשון שלי היה בבית ספר רמב"ם בנהריה, הייתי מורה לאנגלית. כיום אני לא עובדת שם. אימא שלך, חני, הייתה ילדה יפה וחכמה, היא הייתה מאוד פלפלית, והיא הגדולה בבנות, והיא מאוד עזרה בבית עם הילדים הקטנים. ואבא שלך, דבורי, היה ילד חכם וצדיק בחור דבש, היה תענוג לגדל אותו.

חפצים של פעם

בילדותי, היו מכשירים מעניינים שהיו ואינם עוד בשימוש. כגון: טייפ עם קלטות – מכניסים את הקלטת לטייפ ושומעים שירים או משהו אחר, מכשיר להכנת מי סודה – היה בקבוק גדול שמכניסים בראשו בקבוקון קטן שהכיל גזים מבריגים בקבוק שתיה על הבקבוק הגדול, לוחצים על הבקבוקון הקטן והגזים היו משתחררים, אסימונים – בטלפון הציבורי היה חריץ שלתוכו היו מכניסים את האסימון כדי להתקשר וטלפון חוגה – מכניסים את האצבעות בחורים שהיו על החוגה והי מסובבים עד המעצור.

חפץ יקר ערך

יש לי ספר תהילים, שאבא שלי היה קורא ממנו תהילים כל שבת. קיבלתי אותו אחרי שאבא שלי נפטר, והוא מאוד חשוב לי, כי הוא מקשר אותי לאבא שלי.

ספר התהילים

הזוית האישית

חני: נהניתי לשמוע עלייך דברים שלא ידעתי, והיה לי כיף לראיין אותך.

דבורי: היה לי מעניין לראיין אותך.

מימין: הנכדה דבורי מדינה, משמאל: הנכדה חני אלבו