מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאם, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפתי השנה, אני מעלה את סיפורו של סבי, שאול שדה, אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי מצד האבא, שאול שדה, ומשפחתו (אחיו והוריו), עלו לארץ ישראל בשנת 1962, כשסבי היה בן 7.

ההתארגנות לעלות לארץ ישראל הייתה קשה מאוד, כי היו הרבה משפחות שרצו לעלות ארצה, הם היו צריכים למלא ניירת רבה בכדי לעלות לארץ. סבא סיפר: "עלינו לארץ ללא שום דבר, כל אחד עם תיק קטן משלו וכמה בגדים. המקום הראשון שאליו הגענו היה העיר תל אביב. מאוד התרגשנו וחיכינו לראות את הארץ. היו קשיים עקב המצב הכלכלי עד שהתייצבנו והבאנו לאט לאט כסף. כשהגענו ארצה, אבי החל לעבוד ולפרנס ואפילו אני ואחיי הגדולים עבדנו במכולת השכונתית בכדי לעזור לפרנס את המשפחה. היה קשה לחיות בעיר תל אביב, כי שכר הדירה מאז ומתמיד היה גבוה, אמנם לא כמו היום, אבל די גבוה ובכל זאת, שבעה אחים בשלושה חדרים זה מאתגר ממש. היינו צריכים לקנות אוכל שיספיק לכולם, המחיר לאוכל גם היה גבוה. אימא שלי הייתה אישה צדיקה, עוד לפני עלייתנו לארץ, אימא שלי אחת לשבוע הייתה מתנדבת בבית יתומים באיראן ומבשלת לילדים בסירי ענק אוכל טעים, הם הכי אהבו את האוכל שלה. אימא שלי באמת הייתה מיוחדת במינה, אחרי יום עם שבעה ילדים הייתה מתנדבת במשך ימים שלמים של בישולים. כל ערב אמי הייתה שרה לנו שיר ערש בפרסית, לא היינו נרדמים בלי השיר הזה, הוא נקרא 'מורין נהדר'."

סבא שלי כיום עובד כנהג מונית, הוא חי עם סבתא שלי באושר ובשלווה, הם טסים ומטיילים במקומות רבים, בארץ ובחו"ל, הם נוסעים כמעט כל חודש ונהנים ממנעמי החיים.

כשהוריי טסים או נוסעים לחו"ל וכשיש לי משחק או אימון כדורגל, סבא שלי לוקח אותי ונשאר לראות אותי משחק, הוא מעודד אותי וזהו מסוג הדברים שאני הכי אוהב לעשות עם סבא שלי, אני אוהב אותו ממש.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אשלים בחולון, התשפ"ג 2023, בהנחיית המורה המובילה עדי נוימן.