מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבתי עירית ארז. יחד אנו מתעדות קטעים מסיפור חייה ומנציחים אותו במאגר הסיפורים של התוכנית.

סבתא גדלה בקריית טבעון. קריית טבעון ידועה כמקום מיוער, בשלל סוגי עצים כגון: אורן, חרוב, כליל החורש, ליבנה רפואי, אלה ארץ ישראלית. כמו כן בחורף פורחים פרחי חורף ואביב כגון: כלנית, רקפת, כרכום, סתוונית, נרקיס, צבעוני. סבתא מספרת: "איתם גדלתי והכרתי כל פרח בשמו. שעות הפנאי שלנו היו בעיקר בטבע ויותר מאוחר הלכתי לתנועת הנוער העובד. שם רכשתי את יסודות הקמת המולדת ואהבת הארץ, פעילות זאת היוותה בסיס איתן לשירות צבאי.

חנוכה עבור סבתא

חנוכה ידוע כחג משפחתי, חג שמלכד את המשפחה ואצלנו מדי ערב הוזמנו אורחים שונים ומגוונים להדלקת נרות חנוכה. כל משפחה קיבלה חנוכייה, אחת לא דמתה לשנייה וביחד השולחן הואר במספר חנוכיות מרהיבות שכל אחת מהן מזכירה מאיפה הגיעה לשולחן: אחת נקנתה בחופשה בצפת, אחרת – נכד הרכיב אותה בגן, ועוד אחת התקבלה כמתנת נישואין. חנוכה הוא אחד החגים שבו שרנו שירים והתלכדנו סביב השולחן. זכורה לי נסיעה לירושלים באחד מערבי החג שהייתה חוויה, ויש אומרים שהמנהג קיים שם עד היום: בכניסה לבית, ממש על המדרכה, מציבים חנוכייה, מדליקים את מספר הנרות הקבוע ויחד אתה מדליקים חנוכיות נוספות ובסופו של דבר, כל הרחוב מואר ומורגש חג מרגש ומיוחד.

חנוכה אינו חג דתי, הוא שופע שירי חנוכה וכל יום המשפחה מתכנסת בשעות הערב להדלקת נרות, למאכלי חנוכה כגון: לביבות וסופגניות המבוססים על שמן כזיכרון להדלקת המנורה בבית המקדש. החנוכייה המשפחתית שלנו נקנתה בעיר העתיקה בצפת, ויש בה מגוון סמלים כגון: רימון, חומת העיר העתיקה, חמסה, עין, מגן דוד, דג, חיטה. סמלים אלו יש בהם רמז לחגי ישראל ולירושלים הקדושה.

השירות הצבאי

סבתא התגייסה בשנת 1970. לקראת השירות הצבאי התכוננה ולמדה הקלדה בשיטה עיוורת. היה בכוונתה לשרת ביחידת ממ"רם, שזו יחידת מחשבים. לאחר טירונות קצרה בשטח, היא עברה עם לא מעט קשרים ליחידה שהתכוננה אליה ועברה קורס הקלדה. בחדר אחד היו כ-50 חיילות שהתחלקו לשלוש משמרות, הן היו מקלידות את כל הנתונים שהיו אמורים להכניס למחשוב. שם היא רכשה ניסיון רב ושם החליטה שזה הזמן להיענות להצעת החתונה מהחבר שלה (שהפך לבעלה בהמשך), מכיוון שלעבוד שלוש משמרות ולגור באכסניה לחיילים זה לא היה משהו מלהיב.

להפתעתה הרבה הציעו לה להישאר בצבא ולעבור לשירות בצבא קבע, כך היא יכלה להתחתן ולהישאר באותה יחידה. יש לציין שבתקופה זו, שנת 1970, התרחשה מלחמת ההתשה שכיום פחות מזכירים אותה, אבל כל בוקר הייתה מתקשרת לטלפון הצה"לי, כי ידעה שהחבר שלה נמצא בפעילות אווירית ורק בגלל היכולות הגבוהות של החיל הם חזרו בשלום לבסיס. האמת היא שהיה מתח נוראי בארץ ועד היום לא מתרגלים לפעולות איבה. שם היא רכשה ניסיון רב אשר ליווה אותה לאורך כל חייה.

מקצוע ועיסוק

מכיוון שסבתא רכשה מקצוע בשירות הסדיר, מיד נפתחו לה הדלתות כקלדנית בכל החברות ובכל המקומות. תחילה היא עבדה באוניברסיטת בר אילן, היא הרגישה שם טוב, היה לה ביטחון תעסוקתי ובמשך כל חייה עבדה כקלדנית בחברות גדולות. היא הבינה שזה מקצוע בטוח, שלאן שתגיע, תוכל להתפרנס. ואכן לאחר תקופה קצרה עברה דירה ואתו מקום העבודה השתנה, סבתא החלה לעבוד במערך בתי המשפט, היא עבדה שם במשך כ-30 שנה, קיבלה תנאים של עובדת מדינה, שעות נוחות, היה סיפוק רב במקום העבודה, סבתא מספרת: ״הרגשתי טוב עם מה שעשיתי עד יציאתי לפנסיה״.

הכרות חבר, נישואין ובניית משפחה

סבתא מספרת: "עוד בהיותי בבית הספר התיכון, חברה הכירה לי את החבר של החבר שלה, כולנו מאותה שכונה, מטבעון. פתאום הרגשתי בוגרת, היה לי חבר עם אוטו, הוא סיפר חוויות מהצבא, מחיל האוויר, טיילנו בארץ, היה לו תחביב – צילום, נסענו לתערוכות. זו הייתה תקופה קסומה ואיתה הגיעה הצעת נישואין. נישואין? בת 19? אין מצב, החלטתי להתגייס לצבא ותוך כדי השירות הצבאי ואתו שלוש משמרות, "נכנעתי", ואמרתי לו: "אני מסכימה". העמדנו חופה רבת משתתפים, נסענו לירח דבש בירושלים, בעיר העתיקה והתחילו החיים.

קנינו דירה (כי בלי דירה לא מתחתנים אצלנו במשפחה) והתחלנו לבנות חיים. בעלי קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה והיא העברת מקום מגורים לבסיס חיל האוויר, תל- נוף. אומנם שם היו חיים נוחים אבל לגמרי לא שלווים. נולד לנו בן ובהיותו בן ארבעה חודשים פרצה מלחמת יום הכיפורים. זו הייתה טראומה, ללא ספק בגרנו בעשר שנים. היו תקיפות מסיביות מהצפון ומהדרום ונדמה היה לפחות בהתחלה שידינו על התחתונה. יש לציין שהפלת מטוסי קרב גרמו ירידה רצינית במצב הרוח וכן עקב פלישה ברמת הגולן ובתעלת סואץ, היה צורך בהגנה מסיבית על גבולות המדינה. מיד עם תום מלחמת יום הכיפורים, נולד לנו בן שני, קראו לכל המחזור "ילידי יום הכיפורים". המשכנו לגור בבסיס חיל האוויר, עם כל המתח באוויר ובחיל. לאחר שנים מועטות החלטנו לצאת לאזרחות. כמובן קנינו דירה נוחה בקריות, בעלי קיבל מקום עבודה בשירות הביטחון ואני עבדתי בעיריית קרית מוצקין במשך עשר שנים. עשר שנים התנהלו החיים על מי מנוחות. בתקופה זו נולדה לנו בת נוספת, אבל זו הייתה תקופה שקטה ובטוחה.

בהיותי במרכז תכנון ובניה, שמעתי שהולכים לבנות ישוב חדש בגליל התחתון. זה היה חלום. חלום שהתגשם בתוך שנה, כבר היו תוכניות, במהירות החלטנו להצטרף בין הראשונים ובשנת 1986 הקמנו ישוב חדש בשם נופית. כל בוקר אני מתעוררת להתרגשות עם זריחת החמה והיופי שבטבע. אחד הדברים המופלאים שבנינו היה הישוב הקהילתי שבו אנו גרים עד היום.

יציאה לגמלאות וחוויותי היום

יציאה לגמלאות תמיד נראתה לי "בעוד המון זמן", והנה התאריך הגיע ויוצר מכתב המודיע שבתאריך יום ההולדת ה-67 עליי לצאת לגמלאות. אפשר לתאר שיום אחד לא צריך לקום בבוקר, להתמודד עם התנועה, לעמוד בלוחות הזמנים? אז כן, מעתה צריך לתכנון לוח זמנים חדש כי כמה אפשר להתעורר, לצאת אל הטבע, ולא לעשות כלום?

אז מקבצים את הפעילויות במועדונים הקרובים, בוחרים נושא שתמיד רצינו לעשות  – אבל הזמן לא התאים? אז הנה ההזדמנות להתחיל חוג עם טכניקה חדשה, עם תוצאה מרהיבה וכבר מחכים לשבוע הבא, לשיעור הבא, ויש יופי של תוכנית ומוסיפים טיול. כמה מוזר לצאת באמצע השבוע לטיול! כל מה שחיכה לפנסיה, זה הזמן להתחיל, לנסות, להעיז. אז יש תוכנית ויש את המסגרת וכעת צריך לשמור על בריאות תקינה, פעילות גופנית, תזונה נכונה והופ יוצאים אל דרך חדשה.

נושא שלא נגעתי בו הוא הנכדים. כבר מגיל צעיר – 46 – קיבלתי מתנה נכדה, נכדה עירנית וחמה. השקענו את הזמן הפנוי בנסיעות, בטיולים, בידיעת החי והצומח בדרכים, והנכדה לימדה אותי שירים ששרים בגן, היינו מגיעים לימי הולדת בגן. אחריה הגיעו אחת אחרי השנייה נכדות נוספות וגם נכדים, אבל ללא ספק הנכדה הראשונה בגיל כל כך צעיר הייתה חוויה מיוחדת, ועם כל נכד שהתווסף שמחנו על ההזדמנות שניתנה לנו ליהנות מילד רך ומתשומת לב מפנקת. השנים חלפו עברו, והגענו לנכד ה- 11, וכל אחד מקבל תשומת לב ואני מתרגשת מכל אחד ואחת.

מסר לדור הצעיר

שנה אחרי שנה הרגשנו שאנו מקימים, מפתחים ומגיעים לתוצאות מפתיעות וחריגות בהתפתחות האנשים במדינה: רווחה כלכלית, משפחה רחבה, כלכלה טובה והנה רצה הגורל ואנו נמצאים בימים אלו חודשים ספורים לאחר ה- 7 באוקטובר. ללא ספק טראומה רצינית שלוקחת אותנו עשרות שנים לאחור, הן בכלכלה ובעיקר בביטחון. לא רצינו ולא האמנו שנתמודד עם תוצאות עגומות ותככים עם כל העולם. שוב כל העולם נגד היהודים ואנו צריכים לעמוד מנגד, להצדיק, להוכיח שאנו הקורבן, ואיך מסבירים לדור הצעיר שנקלענו למצב שהצבא לא היה ערוך ומוכן אליו, וההנהגה לא הבינה מה קרה לנו. מנקודה זו אנו צריכים להתמודד, להרים את המורל, לתפקד, כי החיים ממשיכים הלאה.

הזוית האישית

סבתא עירית: היה לי מאוד נחמד לשתף עם נעמי את קורות החיים שלי ונפגשנו הרבה במסגרת התכנית, דבר שגרם להידוק הקשר בינינו.

נעמי הנכדה המתעדת: היה לי מאוד חשוב ומעניין לתעד את חוויות החיים של סבתא.