מאגר סיפורי מורשת

סבא יחיאל פנקובסקי נולד בתאריך 19.8.1950 והוא בן 72. סבא יחיאל נשוי לסבתא חנה ויש להם שלושה ילדים: יפית – אימא שלי, הבכורה, דרור ודוד שהם הדודים שלי. סבא יחיאל נולד בארץ ישראל בבית חולים "דג'אני" (שכבר נסגר) ביפו בשנת 1950.

שמותיהם של סבא רבא וסבתא רבתא הם טוביה ובלומה פנקובסקי. טוביה ובלומה פנקובסקי הם ההורים של סבא. שם הנעורים של סבתא רבתא היה סקובסקי. שניהם נולדו בפולין. לסבתא רבתא שלי היו שני אחים: סלה ולולק. במלחמת העולם השנייה סבתא רבתא שלי הייתה במחנה עבודה בפולין ועבדה בבית מלאכה שתפרו בו מדים לנאצים. הם היו שלושה אחים שנשארו יתומים בגיל צעיר מכיוון שההורים שלהם ניספו בגטו לודג' בפולין.

סבא רבא שלי, טוביה פנקובסקי, נולד בשנת  1920 ונפטר בגיל צעיר יחסית, כשסבא שלי היה בן 13. היה לו אח ששמו היה יגנץ, שניהם נמלטו מגטו לודג'. סבא רבא שלי הועבר מגטו לודג' לאושוויץ כאשר יש לו מספר על היד. הוא הצליח לברוח משם ואז הצטרף לפרטיזנים ואחיו יגנץ עבר למשפחה נוצרית שעזרה לו והחביאה אותו. יגנץ היה היועץ המשפטי של העיר לודג' ונעצר בפולין בגין הברחת ילדים לישראל. בסופו של דבר נתנו לו להגר לארצות הברית.

סבא רבא וסבתא רבתא שלי הגיעו מקפריסין באונייה עם קום המדינה. משם הגיעו למרכז קליטה ברעננה ואז עברו ליפו. סבתא רבתא בלומה נולדה בשנת 1925 והייתה עקרת בית ולסבא רבא טוביה היה עסק במפעל. במסגרת עבודתו היה שותף להקמת אנטנות שיגורי רדיו ברחבי הארץ ושירת בצבא. הוא היה איש נועז וחדור מטרה למען מדינת ישראל.

סבא יחיאל מספר

"יש לי עוד שני אחים: מאיר אחי הקטן שנולד שנתיים אחרי וביליתי איתו הרבה מאוד בילדות. היינו משחקים במה שהיה ובעיקר אהבנו כדורגל והיינו הולכים למשחקי כדורגל. אחי מוטי נולד אחרי הרבה שנים.

הבית שלנו היה בית פרטי ביפו. אני זוכר אותו טוב מאוד: בחצר היה לול של תרנגולות עם המון שתילים של חמניות ועגבניות. כשהייתי קטן, כל יום התרנגולות הטילו ביצים. יום אחד אמי יצאה לראות את התרנגולות והן לא היו. כמה שודדים גנבו אותם.

דיברו אצלי בבית עברית, יידיש ופולנית. מה שאני הכי זוכר – היו דייסות כל בוקר, מרק עוף, שניצלים, קציצות, חלב, שמנת ומלא מלא ממתקים מכל הסוגים. הכי אהבתי תפוחי עץ, תפוזים, קלמנטינות, אגסים ושזיפים."

סיפור ההכרות של סבא יחיאל עם סבתא חנה

סבא יחיאל מספר: "למשפחה שלי הייתה חנות של ייבוא ועזרתי בחנות. סבתא נכנסה לקנות שוקולד. כאשר אבא שלי החורג ראה אותה הוא אמר לסבתא – את עומדת להיות הכלה שלי.

לאחר מספר חודשים, הלכנו לטייל ביפו והצעתי לסבתא נישואים בנמל יפו. התחתנו בשנת 1976 וגרנו בראשון לציון. שם נולדו גם אימא שלך יפית ודוד שלך דרור.

בשנת 1985, החלטנו לעבור לפתח תקווה מכיוון שאח שלי מאיר גר בפתח תקווה הרבה שנים. בפתח תקווה נולד דוד, האח הצעיר במשפחה, בשנת 1986. אנחנו משפחה מאוחדת ואוהבים להיות ביחד בימי שישי, בחגים וכמובן בימי הולדת. בימי הולדת – החוגג יכול לבחור את העוגה שהוא הכי אוהב ומכינים לו.

במהלך השנים עבדתי במספר מקומות. האבא החורג שלי הקים בשנת 1959 חנות לסיטונאות משקאות וסוכנות משנה של עלית, זו הייתה העבודה הראשונה שלי. עזרתי מאוד והבנתי דברים. לאחר מכן, עבדתי בייבוא הרבה שנים – עסקתי בדברים שקשורים לייבוא אלקטרוניקה, רכבים וכל מה שקשור להתחלת תקופת ההייטק. עבדתי גם במפעל ליצירת טקסטיל, צמר, צביעה. עבדתי הרבה שעות בחברת "ארגמן" שהייתה אז החברה הכי גדולה בארץ. עבדתי הרבה שעות והיה לי חשוב להיות טוב במה שאני עושה ושיהיה למשפחה שלי את האפשרות הכלכלית להתפתח.

נולדתי בארץ להורים ניצולי שואה. ההורים שלי עברו תלאות רבות עד שהגיעו לארץ באותה אונייה בשנת 1948, השנה בה הוקמה המדינה. לגדול בארץ בשנות ה- 50 היה שונה מאוד מהתקופה של היום. הייתה מצוקה כלכלית גדולה בארץ והילדים עזרו הרבה יותר להורים שלהם במטלות שונות. הטכנולוגיה לא הייתה מפותחת – לא היו טלוויזיות, טלפונים ומכשירים רבים. הילדים העריכו מאוד כל דבר כמו ביגוד ונעליים חדשות ועדיין אני זוכר את הילדות כתקופה טובה.

המסר שלי לדור הצעיר: אפשר להנות גם בלי טלפונים ומחשבים. צאו לטייל עם החברים. שימו בצד את הטלפונים גם בחוץ וגם בבית. תהנו מהרגע ומהדברים הפשוטים."

הזוית האישית

יובל הנכד המתעד: אני מאוד נהניתי, אני רוצה לאחל לסבא שלי אהבה ושמחה.

סבא ויובל במסגרת הראיון