מאגר סיפורי מורשת

שמי ציון עובדיה סולימן לבית סולימן. שם החיבה שלי הוא ציוני. שם אבי ראובן ושם אמי יפה לבית גרוסי. נולדתי בשנת תשי"ג ביום ג' לחודש סיון במושב זרחיה שבמדינת ישראל. תאריך הלידה הלועזי שלי הוא 16.5.1953. סבי וסבתי מצד אבי היו מאיר ומונס. מצד אמי – משה ומונוואר. נקראתי בשמי על שם ירושלים, ציון זאת ירושלים. שם המשפחה שלי במקור היה סולימן.

ילדותי עברה עלי במושב זרחיה עד גיל 8 ואחר כך במרכז שפירא. אני זוכר מילדותי את השכן הרב דרוקמן ממרכז שפירא, אהבתי אותו וגם הוא אוהב אותי עד היום. אני זוכר שליד ביתי היו הרבה עצים בגינה. במרכז שפירא, במושב, היו לנו פרות ותרנגולות. אהבתי בתקופה זו לטפס על העצים ולבנות בתים על העצים. מקרה מיוחד שהיה לי בילדותי קרה כשהייתי בן 14 בכיתה ט' – שיחקתי כדור יד ושברתי את היד.

הבית בו גדלתי במושב זרחיה היה בן שני חדרים ובמרכז שפירא בן שלושה חדרים. המיוחד בבית היה, שהיה צפוף מאוד ועדיין מאוד כיף. אני זוכר עד היום את השיר שאמי הייתה שרה לנו בילדותי, בכל לילה, את השיר "בגליל בתל חי…" על טרומפלדור. חוויה נעימה שהייתה לי עם אמי ואבי בגיל צעיר: אבא היה שם אותי בראש ערימת התלתן שקטפו מהשדה, שהייתה על עגלה. אמי הייתה חולבת מדי בוקר את הפרות, היא הייתה מרתיחה לנו את החלב ושתינו אותו חם. אירוע שאני זוכר עם סבא וסבתא שלי מצד אמי ואבי: כשהייתי בן 4, סבא מצד אבא שלי היה חולה ועזרתי לו, הבאתי לו לשתות. וסבתא שלי מצד אבא הייתה עיוורת והייתי עוזר לה. סיפור שמספרים עלי עד היום, מילדות : לא אהבתי לעבוד בשדה, והמורה שלי בכיתה ה' אמרה לאמי שיש לי קש בראש ושאני לא יודע כלום, ואמי אמרה לה שהיא לא צודקת ושאני מאוד חכם. אני זוכר שבילדותי הייתי מטפס על עץ תותים, קוטף וזורק לאחים שלי מלמעלה כי הם פחדו לטפס.

במשפחת הורי אני השני מבין תשעה אחים: יהודה ז"ל, אני, שמשון, גדעון, מאירה, גילה, ניצנה, בניהו, עדנה. הרגשתי טוב עם המיקום שלי במשפחה, אהבתי את אחי הבכור כי הוא היה טוב אלי. היה לי קשר טוב עם האחים שלי, אהבנו יחד לטפס על עצים, והיום אנחנו אוהבים לדבר ולהיפגש.

למדתי בבית ספר "שפיר". המורים שלימדו אותי היו רחל ברוקר, מאיר פרטוש, בלהה שניצר, ואסתר רמיאל המורה בכיתה א'. למיטב זכרוני בבית הספר היסודי היה מקרה בו ילד זרק אבן, פגע לי באוזן, התנפחה לי האוזן וכאב לי מאוד מאוד. החברים שלי בתקופה זו היו רמי, מוטי ואיצו קליין. נהגתי לשחק במשחקי גולות, קלאס, חמש אבנים וכדורסל עם כל החברים. חפץ קרוב לליבי באותה תקופה היה גולות.

בביתי היו נפוצים המאכלים: אורז, חורשט וגונדי, שאימא שלי הייתה מכינה. סיפור שקשור לאוכל בביתנו: אמי הייתה מכינה מאכל שנקרא "רשטה": מכינים בצק כמו פסטה רחבה, מדליקים גחלים בחוץ, כל השכנים היו מתקבצים, מבשלים סירים ענקיים ואוכלים את זה חם בחורף.

נעורים/בגרות

בתיכון למדתי בביה"ס ישיבת בני עקיבא אור עציון שבמרכז שפירא בארץ ישראל. זכורה לי מאותה תקופה מלחמת ששת הימים. אהבתי בתיכון את החברים. התחביבים שלי היו כדורסל, כדוריד וכדורעף. חברי הטובים בתקופה זו היו:  קאפח, מוטי בן דוב, יוסף גואטה. יש לי עם חלקם קשר עד היום. אנחנו נפגשים מדי פעם וביחד מדברים, שרים, לומדים. בחופשים נהגתי לעבוד ולעזור בפרנסת הבית. החגים החביבים עלי היו כולם, משום שהיה חופש..

שירות צבאי – מלחמת יום כיפור

בצבא, שירתי במסגרת "הסדר" של ישיבת הר עציון שבגוש עציון בתור חובש קרבי. אלו היו שנים בונות בחיי במובן שאחי הבכור, שגדול ממני בשנה, נהרג בעת מילוי תפקידו בזמן שהייתי בטירונות. למדתי בישיבת ההסדר בגוש, וזה מאוד העצים אותי. חברים טובים מתקופה זו: צקי וייס ואלי רוזנטל. לצערי בתקופה זו גם נהרגו חברים במלחמת יום הכיפורים. השתתפתי בשירותי הצבאי במלחמת יום הכיפורים. לא אשכח ממלחמה זו שהייתה סכנה ממשית לעם ישראל, אבל הצלחנו להתגבר ולנצח.

המלחמה שזכורה לי במיוחד משנות חיי היא, כאמור, מלחמת יום כיפור. באותה תקופה בארץ היה פחד מאוד גדול ביומיים הראשונים של המלחמה, בדרום ובגולן, פחדו שנאבד את המדינה, אבל אחרי כמה ימים העניינים התהפכו והמצב השתפר. בסוף המלחמה התברר מספר הנופלים הגדול, זה היה מאוד עצוב וקשה. באופן יחסי נהרגו המון מישיבות ההסדר, בגלל שרבים מהם שירתו בחזית. אני בזמן המלחמה הייתי חובש במחנה 80, והייתי חלק מהכשרת הטירונים שהייתה מאוד קצרה בימים ההם. רציתי לברוח לחזית והייתי עולה לאוטובוס של הטירונים שיצא לחזית, ובכל פעם הרס"ר היה מוריד אותי. הייתי מתוסכל שלא הייתי בחזית כמו החברים שלי, מפאת היותי אח שכול. אחי הבכור יהודה שירת בסיירת חרוב, הוא היה מאוד צנוע ומקצועי. הוא נפטר בבקעת הירדן בתקופת המרדפים. אני הייתי בטירונות אז.

באחת החופשות מהצבא, אחרי שאחי נהרג, פרצה שריפה בבית השכנים שלנו. אמי הייתה מחוץ לבית, ואש התלקחה בבית בזמן שהתינוקת ישנה בו. בלי לחשוב יותר מדי פרצתי לבית, והוצאתי את התינוקת. הסיפור נודע למפקדי בצבא, וקיבלתי צל"ש מאלוף פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי.

לימודים גבוהים / עבודה

אחר התיכון למדתי בישיבת ההסדר "הר עציון" באלון שבות במשך ארבע  שנים. לדעתי הלימודים חשובים, כי הם מקנים ידיעות וערכים, התפתחות רגשית וחברתית. כיום הייתי רוצה ללמוד פסיכולוגיה, תורה, רפואה וללמוד לכתוב ספרים. סביב גיל 50 למדתי תואר ראשון במשפטים.

בתחילה הייתי מדריך בישיבת בני עקיבא בבאר שבע. אהבתי לעבוד עם הילדים, זה תרם לי לדימוי העצמי שלי, אני הייתי רך איתם והיה להם טוב איתי. לאחר מכן עבדתי גם בתור סוחר. היה לי קל בעבודה כי אני אוהב את המסחר. אני עדיין עובד כסוחר. קרה לי שהרווחתי הרבה כסף והפסדתי הרבה כסף, זהו חלק מעולם המסחר.

נישואין

הכרתי את אשתי רחל לבית חבה באמצעות הדוד שלי, הוא הכיר לי אותה. התחתנו כשהייתי בן 28, במגרש הכדורסל במרכז שפירא. גרנו בתחילה בהוד השרון בהרבה דירות עד שנת 1987. אחר כך עברנו לגור בכפר סבא. נולדו לנו ארבע בנות: רעות, אבישג, מיכל ותמר.

אתה, אהרן, הבן של רעות ויש לנו עוד 11 נכדים, כן ירבו, שגרים ב עפרה, גיתית אלון ונס הרים. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים בבתים אחד של השני, בחופשות, בטיולים, בגינות. אשתי רחל נפטרה לפני תשע שנים כשאתה היית תינוק. לפני ארבע שנים נישאתי ליהודית גרובר ואנחנו גרים יחד בירושלים.

במשפחתנו יש מנהג מיוחד שבא מסבא אהרן, אבא של סבתא רחל. במנהג זה, אני מברך את הבנות והנכדים אחרי הקידוש, משתתפים בו ומקפידים, כי אנחנו אוהבים אותו. אני אוהב את החגים פורים, ראש השנה, סוכות ופסח כי נפגשים בהם כמעט כולם והאוכל טעים. אני אוהב גם את שבועות כי זה קרוב ליום הולדת שלי. בחג פסח היינו נוהגים לאפות מצות בערב פסח בבית של חמי וחמותי. מדי שנה אני חוגג את יום הולדתי עם  אשתי יהודית, הבנות הנכדים והחתנים. בנוסף, חוויתי לידה מחדש: לפני כמה שנים עברתי ניתוח שגרתי שהסתבך, התעוררתי אחרי כמה ימים בהם הרדימו אותי וקיבלתי את חיי בחזרה.

אני מתגעגע לאשתי רחל ז"ל ולאחי יהודה ז"ל. הייתי רוצה לפגוש אותם. הייתי רוצה להוסיף ולאחל לעולם שיהיה יותר בריא, בלי מסכות ובידודים.

קורונה

בהקשר לקורונה, אני לא דואג יותר מדי ומתמודד. לדעתי, הקורונה עשתה טוב לעולם בכך שאנשים חזרו להיות עם המשפחה שלהם, אולם הקשתה מאד בכך שיש אנשים שהם לבד ועצוב לי על כך.

הזוית האישית

סבא ציון: התיעוד עם הנכד שלי תרם לי באופן שהיה לי כיף ומשמח, כי הנכד שלי לומד עוד דברים עלי ועל המשפחה.

הנכד אהרן: הריאיון עם סבי ,למדתי המון על הילדות שלו והמון דברים שלא ידעתי על סבא. שמעתי את סיפור החיים של סבא, והיה לי כיף לדבר אתו. למדתי מסבי על הכרת הטוב ולכבד את הסביבה ואת האנשים שבה. עוד למדתי שיש סביבי הרבה אנשים טובים.