מאגר סיפורי מורשת

סבתא עירית נולדה בישראל, בעיר גבעתיים בשהת 1955, והתגוררה בגבעתיים עד כיתה ב'. משם עברה עם המשפחה לשכונת רמת חן, ברמת גן, לבית פרטי עם גינה גדולה. סבתא מספרת על ילדות מופלאה וחיי חברה פעילים – צופים, חברות. היא דוברת עברית וגרמנית.

אמה של סבתא, בלנקה, נולדה בגרמניה, אביה צבי (קורט), נולד באוסטריה. שמה של סבתא – עירית, נבחר כי הוריה חיפשו שם דומה לסבתא רבתא שלה – אלזה/ עליזה. אימא של סבתא שלי מאוד אהבה את השם עירית – פרח. לסבתא אח גדול – מוקי. אמה בלנקה עבדה כמטפלת בילדים, ואביה צבי עבד כקבלן חשמל.

כאמור, כשסבתא נולדה המשפחה התגוררה בגבעתיים. בגיל 7 עברה לרמת גן, לבית עם שלושה חדרים וגינה ענקית. בישלו במטבח של הדירה, התקלחו בחדר אמבטיה בדירה, כיבסו במכונת כביסה. הם שיחקו הרבה בחוץ במשחקי רחוב: כדור פינות, מחבואים, תופסת, קפיצה בחבל, חמש אבנים. הם גרו בשכונה שהייתה קרובה למרכז העיר ולפארק הלאומי של רמת גן. בשכונה היו שני בתי כנסת. הם נפגשו הרבה עם חברים בצופים, בבתים שלהם, בפארק.

בחגים אכלו מרק עוף עם קניידעלך, כבד קצוץ. בשבתות: חמין, שניצל, פירה. הקניות נערכו בשוק הכרמל, בסופר, במכולת ובחנות הירקות. המצרכים שנקנו: לחם, חלב, ביצים, ירקות, פירות.

יש לסבתא מתכון סודי וקצר לעוגת שזיפים. מצרכים: שזיפים (שגדלו בגינה), ביצים, סוכר, קמח, ללוש את הבצק ולהכניס לתנור.

גלגולו של חפץ – שידת מגירות עבודה

יש לסבתא בבית שידת מגירות עבודה היקרה ללבה. סבא רבא שלי הכין את השידה בעבודת יד, לפני כ-60 שנה. השידה עשויה מברזל בצבע אפור, ומורכבת מהמון מגירות קטנות. לפני כמה שנים הילדים של סבתא שלי חידשו את השידה, צבעו בכחול והוסיפו לה מדף מעץ.

סבא רבא שלי, צבי, היה קבלן חשמל והיה לו במחסן מגוון עצום של כלי עבודה. הוא בנה את השידה כדי לאחסן שם את כל סוגי הכלים והברגים. גם כשעזב את ביתו ועבר לדיור מוגן, הוא לקח אתו את השידה. אחרי שהוא נפטר, סבתא שלי לא הייתה מוכנה לוותר על השידה, אבל לא היה לה איפה לשמור אותה והיא נתנה לנו לשמור על השידה.

כמה שבועות לפני יום ההולדת של סבתא שלי, היא לא מצאה את השידה, וחשבה שזרקנו אותה. היא גילתה שהילדים שלה עשו לה הפתעה ונתנו לה במתנה את השידה, אחרי תהליך של שיפוץ וחידוש. היום השידה משמשת לתצוגה ואחסון ועליה מונחות תמונות המשפחה.

השידה המשפחתית לפני השיפוץ

השידה לאחר השיפוץ

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: תודה ששיתפת אותי בסיפור חייך, אני מאחלת לך את כל האושר בעולם, אני אוהבת אותך.