מאגר סיפורי מורשת

סוניה קוגן נולדה ב – 1946באוקראינה.

היא נולדה במשפחה יהודית להורים קיבה ובלה וגדלה כבת יחידה, כי באותם הימים היה מקובל להביא רק ילד אחד. מגיל צעיר היא אהבה לנהוג ברכב האהוב עליה-  Lada . סוניה הייתה תלמידה מצטיינת בבית הספר והמקצועות האהובים עליה היו מתמטיקה ופיזיקה. בשעות הפנאי, היא הלכה לחוג תפירה וסריגה ועד היום יש לה בבית גרביים שסרגה אז. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון, סוניה הגיעה למסקנה, שהיא רוצה ללמוד סיעוד, כי הרגישה שיעודה בחיים הוא לעזור לאחרים, וזו הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.

נוסף ללימודי הסיעוד, סוניה סיימה תואר שני בהנדסת מזון, והחלה לעבוד במפעל לייצור סוכר, אך בהמשך החליטה לעבוד בתור אחות במרפאת שיניים. היא הרגישה חיבור עמוק ורגשי למקצוע הזה. כשבנה של סוניה סיים גם הוא את לימודי הסיעוד באוקראינה, עלו החששות על עתידו בתחום המקצועי, ובתחום בניית המשפחה, כיוון שרצתה לבנה אישה יהודיה. השאלה שעמדה בפניה היא האם כדאי להישאר באוקראינה, או להתחיל חיים חדשים.

הדבר הנוסף שהניעה את סוניה לפעול ולממש חלומה הוא האנטישמיות מצד האזרחים העממיים. בפעם אחת סוניה הלכה ברחוב, בדרכה חזרה הביתה, ומישהו צעק לה יהודיה מסריחה. באוקראינה האנטישמיות הייתה על רקע תרבותי וגזעני. בשנת 1993 החליטה סוניה שהיא לא יכולה להמשיך לחיות באוקראינה, ומוכנה לעלות ארצה, וכך היה. סוניה ומשפחתה עלו על האוניה שסטקוביץ' הקרויה על שם המלחין הסובייטי המפורסם. כשהגיעה לארץ, בחרה להשתקע בכרמיאל, מפני שאהבה את הפארקים הרבים והצמחייה ושם גרה קרוב לעשרים שנה. לאחר מכן עברה לנהריה, כי רצתה להיות קרובה יותר למשפחה ולים. כיום סבתא מאוד שמחה שעלתה לארץ וגאה בהישגיהם של הילדים והנכדים שלה.

סבתי סוניה כיום

הזווית האישית

שלי: מאוד נהניתי לשמוע את סיפור החיים של סבתא, ואיך היא התבגרה עם השנים והפכה להיות מי שהיא היום. אני מאחלת לסבתא שתזכה לחיים ארוכים ונחת מהמשפחה.

סבתא: אני שמחה שהתעניינת בסיפור שלי, ומקווה שתספרי אותו גם לדורות ההמשך. אני מאחלת לך למצוא את התחום שבו תרצי לעסוק בחיים, ותפיקי ממנו הרבה אושר.