מאגר סיפורי מורשת

העלייה לישראל

שמי שושנה אברהם, נולדתי בתימן בשנת 1947 בעיר מנאכה, בת תשיעית לציון ורינה, לבית משפחת גיאת. בשנת 1949 עליתי עם משפחתי לישראל, כשהייתי כבת שנתיים, עלינו הורי, אחיי ואחיותיי, סבי וסבתי. עלינו במבצע עלייה שנקרא "על כנפי נשרים". מבצע העלאתם של יהודי תימן לארץ ישראל, שהתרחש בין השנים 1949 ו-1950. המבצע  נקרא גם מבצע "מרבד הקסמים", בו הועלו כ ־50,000 עולים מתימן לישראל.

משפחתו של אבי הייתה מאוד אמידה ובמבצע זה הם עזרו בכסף וציוד ליהודי תימן העניים שרצו לעלות לארץ ישראל. באותו זמן, משפחתי המורחבת נשארה בתימן והמשיכה לדאוג לעניי העיר היהודים לעלות לארץ ישראל עם כסף וציוד. כאשר וודאו שכל היהודים שתחת חסותם עלו לארץ, הם ארזו את חפציהם ועלו גם הם לארץ.

אבי, ציון, היה איש מאוד אמיד ועשיר, כאשר הגענו לארץ ישראל לקחו את משפחתי למעברה בעין שמר. שם סבלנו ממזג האוויר החם בקיץ והקור בחורף. לשכונת התקווה בתל אביב, העברנו לאחר מאמצים רבים של אבי שהיה סוחר, להקים לנו בית מאבן שיגן עלינו בכל תנאי מזג האוויר. משפחתי העשירה הייתה צריכה להתחיל הכל מאפס והם עשו זאת מבלי להתלונן.

גני תקווה אז והיום

גני תקווה התפתחה רבות לנגד עיני בשנים האחרונות. כאשר עברתי לשכונת נוף סביון הנוף שנשקף ממרפסת ביתי היה של גבעות פרדסים ומרבדי סביונים. כיום אנו צופים לטיילת מרהיבה, למגדלי מגורים ולמרכז יום לבני הגיל השלישי בו ממוקם המועדון.

תמונה פרדס בגני תקווה, במקום בו נמצאת היום השכונה החדשה

אני מקפידה להשתתף בפעילויות חברתיות רבות. פעם בשבוע הולכת לכיתת הוותיקים שבתיכון "מיתר" שפועל כארבע שנים. השתתפתי לפני כשלוש שנים בתוכנית "הקשר הרב דורי" עם כיתת הוותיקים שם העלתי את הסיפור: כיצד הכרתי את בעלי? אני מגיעה למועדון, במשכנו החדש בדרך המשי, בריכוזה של הגברת מירה אהרון, פעמיים בשבוע. שם אנו שומעים הרצאות מגוונות ומעניינות, משתתפים בשעורי ספורט ובמפגשים חברתיים והכי חשוב אנחנו מרגישים בבית.

ההתנדבות שלי

כיום, אני פנסיונרית של רשות הדאר בו עבדתי כ-32 שנה, בסניף אלנבי שבתל אביב. כשעברנו לגני תקווה הכרתי חברות חדשות ושמנו לב שיש ביקוש וצורך להווי תורני בשכונה. מתוך כך נולד הרעיון לייסד ארגון, ללא מטרות רווח, שיענה על הצורך שנולד מהשטח. כך הקמתי את ארגון 'נשות שיל"ת' בו הייתי חברה שנים רבות. בשנים אלו ארגנו טיולים בארץ ובחו"ל, הרצאות תורניות שבועיות, מסיבות במועדי ישראל, ירידים ועוד.

תעודת ההוקרה לשושנה על פעילותה הקהילתית למען נשות קריית אונו וגני תקווה

כיום אני מתנדבת בגן ממ"ד "נרקיס" בגני תקווה, בתכנית שנקראת "זה"ב בגן" בניהולה של הגברת רינה ליבנה.

זה"ב  בגן – שושנה עם ילדי גן ממ"ד "נרקיס" בגני תקווה

"תכנית "זה"ב בגן" היא תכנית ארצית להתנדבות גמלאים בגני הילדים בנושא בטיחות בדרכים כדרך חיים. התכנית מופעלת על ידי תנועת של"מ – החברה למתנ"סים ועמותת "אור ירוק" בשיתוף משרד החינוך. ההתנדבות כוללת: הפעלות בנושאים שונים ובדגש על נושא בטיחות בדרכים, שימוש במערכים מוכנים של התוכנית והעברתם בצורה חווייתית לילדים, יצירת קשר עם הילדים ושימוש מודל לחיקוי. לכל קבוצה יש רכז ומנחה בהתנדבות, אשר נפגשים עם המתנדבים אחת לחודש ומלווים אותם בתהליך התנדבותם בגן" (אתר התכנית). אני מעבירה לילדים פעילויות יצירתיות ומעניינות הקשורות לזהירות בדרכים.

זה"ב בגן – שושנה חוגגת  יום הולדת עם ילדי גן ממ"ד "נרקיס", בגני תקווה

היום, יש לי יותר זמן פנוי, גם להתנדב, להשתתף בהרצאות ומפגשים בכתת הותיקים בבית הספר התיכון מית"ר ובמועדון ביתנו החדש ובעיקר והכי חשוב להנות מארבעת ילדיי ומנכדיי האהובים!

הזוית האישית

שושנה: בשנת 2019, לפני מגפת הקורונה, השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי עם כתת ותיקים, בה תיעדתי יחד עם תלמיד אלירן, את סיפורי הראשון: כיצד הכרתי את בעלי?

מאז ומתמיד היה חשוב לי לתעד ולספר את סיפור משפחתי וחיי, אך מרוץ החיים תמיד הכריע ולא התפנתי לעשות זאת, לכן כאשר שמעתי על תכנית הקשר הרב דורי וההצעה להצטרף שמחתי מאוד. זה איפשר לי להגשים את החלום, לספר את הסיפור שלי. העבודה עם הצעירים איפשרה לי להכיר את עולמם המתחדש, הם מצידם חידשו לי בעיקר בתחום הטכנולוגי. ללא התכנית, מי יודע מתי הייתי כותבת את קורות חיי.

תלמיד איתי ביתן: נהנתי מאוד לשמוע את סיפורה של שושנה, כתלמיד צעיר, אני מעריך מאוד את רצונה לתרום לחברה ולקהילה ולהתנדב בגני תקווה. במיוחד התפעלתי מיכולות התקשוב והמיומנות הטכנולוגית שלה, היא שולטת מצויין בכל הטכנולוגיות, מיילים, ווטאפ, תמונות, ממש כל הכבוד!

שושנה ואיתי ביתן נפגשים במועדון ביתנו בגני תקווה