מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה, נקראתי כך על שם סבתא רבתא שלי. נולדתי בבית חולים הדסה בעיר תל אביב. היו לי שמונה אחיות ושני אחים.

סיפרו לי שכשהייתי בת כשנתיים, הייתי שובבה ואנרגטית. הייתה לי ילדות מקסימה. גרנו במעברה בדרום תל אביב. הייתה לנו גינה עצומה ובה עצים: עץ רימונים, גויאבות, תפוזים. בחצר היה צריף שקראו לו "הצריף של תמרי". בתוך הצריף היו צעצועים, משחקים, בובות שאמי (עליזה) תפרה וסרגה לנו. גידלנו בחצר אפרוחים שאף פעם לא הגיעו למצב של תרנגולים (כנראה טעינו בגידול). בחצר גם היה לנו אוטו ישן ושיחקנו בו כמו נהגים אמיתים. רוב ילדותי שיחקתי. לא היו לנו מסכים, סביבנו היו שטחים מלאי סביונים, כלניות והרבה שטחים ירוקים.

לתנועת הנוער אליה הלכתי קראו "בתיה" על שם בית ספרנו "בתיה". למדנו במגזר החרדי, אך לא אהבתי ללכת לתנועת הנוער. משחקי הילדות ששיחקנו היו קלאס, משחק שמאוד אהבנו. בובות, חמש אבנים. לסבתא רבתא שלי הייתה מכונת תפירה והיא תפרה לנו בובות.

למדתי בבית ספר ״בית יעקב״. המקצועות שלמדנו היו חשבון, אנגלית, עברית, פיזיקה, גאוגרפיה ושיעור חינוך יהדות. אהבתי מאוד תנ״ך ספרות יהדות ולא אהבתי חשבון. היחסים עם המורים היו מבוססים על אמון וכבוד הדדי. כיבדנו את המורים, והמורים היו חמודים וטובים אלינו. לא היה לי קושי עם המשמעת. העונשים היו לצאת מהכיתה או להביא את ההורים ביום שלמחרת. זכורות לי המורות חדווה, הדסה ופרחיה. התלבושת האחידה הייתה חולצה בצבע שמנת וחצאית בצבע תכלת. היו לנו טיולים ומסיבות.

אהבתי מרק עוף עם קציצות שאמי הייתה עושה, חלווה, ארטיקים ותפוח מקורמל על מקל. האזנו לשירים ישראלים ורקדנו ריקודי עם. הלכנו מדי פעם לקולנוע ולאכול גלידה. בזמנו, הקשר בין בני זוג נרקם על ידי שידוכים. היה לנו מועדון בני ברית שהיינו הולכים אליו, רוקדים ומכירים בני זוג. בבית היחסים בין ההורים היו טובים. אבא היה מקסים ואימא מדהימה ויכולנו לדבר בחופשיות. היינו עשרה אחים וכל אחד עזר בבית ושמר על החוקים.

את בן זוגי הכרתי בשידוך בחתונה של אחותי ונולדו לנו שלושה ילדים. יש לי שבעה נכדים מקסימים ועדין אין לי נינים.

ביום נישואיי

הזוית האישית

שושנה ונועה: ההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי הייתה חוויה מהנה, מעצימה ומרגשת.