מאגר סיפורי מורשת

קוראים לנו מיקה וטום, אנו לומדים בכיתה ה-2 בבית הספר בן צבי ברחובות, משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התכנית אנחנו מתעדים את סיפורה של סבתא שלנו ילנה.

סבתא ילינה מספרת

שלום, אני ילנה ירמולצ'יק רופאת ילדים. נולדתי בברית המועצות בעיר קייב בשנת 1955 במשפחה של רופאים: אבא היה כירורג פה ולסת, אימא היתה רופאת ילדים.

ההורים סיפרו לי שהיה לנו בבית רק חדר אחד בקומת קרקע ולא היתה אפשרות לקבל דירה יותר גדולה. לכן בגיל שנתיים עברנו לעיר אחרת ואבא שלי קיבל שם תפקיד של מנהל המחלקה הכירורגית וקיבלנו דירה של שלושה חדרים. בבניין שלנו היו לי הרבה חברים איתם שיחקתי והלכתי לבית הספר. שיחקנו איתם בהרבה משחקים כמו: משחקי מחבואים, תופסת וקפיצה על החבל את זה אהבנו במיוחד. כולנו דיברנו בשפה הרוסית ולא היה לנו משנה באיזה לאום כל אחד.

בגיל שש עם כל החברים של הבניין עלינו לכיתה א'. הייתה לנו תלבושת אחידה, לבנות היו שמלות וחליפות לבנים. היו לנו הרבה מקצועות מעניינים. הכי אהבתי את המקצועות חשבון וספרות. התחביב שלי היה לקרוא ספרים. סיפרתי את הסיפורים לחברים שלי ועצרתי במקום הכי מעניין כדי להשאיר אותם במתח וביום הבא המשכתי לספר להם את הסיפור.

מגיל צעיר, כמו כל הילדים חשבתי מי אני רוצה להיות כאשר אהיה גדולה. בהתחלה רציתי להיות מורה, שחקנית, מכיון שמאוד אהבתי להופיע על הבמה. כאשר הייתי בחטיבה הלכנו להרבה טיולים ארוכים שיכלו להימשך עשרה ימים. בטיולים אלו, כאשר החברים שלי היו צריכים עזרה רפואית תמיד הייתי כמו רופאה. תמיד ידעתי איך לעזור, מה לעשות ותמיד היו איתי תרופות עזרה ראשונה. אהבתי את זה והחלטתי להיות רופאה ולהמשיך במורשת של הורי.

מכיתה א' הייתה לי חברה הכי טובה שנשארה החברה הכי טובה שלי עד היום. עכשיו היא גרה בחיפה ואנחנו ממשיכות להיות בקשר. בגלל שהמשפחה שלי עלתה לארץ לפני המשפחה של החברה שלי. אנחנו עזרנו להם בשנים הראשונות וביחד טיילנו הרבה והלכנו להרבה מקומות מעניינים ויפים כדי להראות להם את הארץ. אם היינו זקוקים לעזרה תמיד פנינו אחת לשנייה ותמיד היינו מוכנות לעזור לא משנה באיזה מרחק כל אחת הייתה גרה.

בשנות העשרים סיימתי ללמוד באוניברסיטה והתחלתי לעבוד בבית חולים כרופאת ילדים. בשנת 1976 התחתנתי ונולדו לי שלוש בנות. בשנת 1993 עלינו לארץ אני, בעלי ושלוש בנותינו. הגענו לעיר רחובות. לא היה לנו קרובי משפחה או חברים בארץ והיה מאוד קשה בהתחלה, בעיקר ללמוד את השפה ולהסתגל. עשינו הרבה מאמצים והצלחנו. עברתי את כל המבחנים והתחלתי לעבוד בארץ כרופאת ילדים. סך הכל עבדתי 26 שנים בארץ. בשנת 2017 קיבלתי פרס רופאה מצטיינת במחוז מרכז.

כשהייתי רופאה, היו הרבה מקרים שונים, היו גם פשוטים וגם מסובכים, היה מקרה אחד שאותו אני זוכרת עד היום: בבוקר אחד הגיעה אימא עם ילדה בת תשע שהייתה מקוררת עם חום, הייתה לאימא שלה עגלה עם תינוק שישן. אחרי שבדקתי את הילדה שאלתי אותה למה הוא יושן בבוקר? ומה שלומו? האם ענתה לי שהוא עדיין לא התעורר מהלילה. התחלתי לבדוק אותו בעדינות, נגעתי בראשו וגיליתי נפיחות ניכרת מאחורי האוזן. שאלתי האם הוא נפל? האם ענתה שאתמול הוא נפל, אבל לא מגובה גבוה והיא לא שמה לב. ישר שלחתי את התינוק לבית חולים. למזלו לקחו אותו ישר לניתוח והצילו את חייו, כי היה לו דימום במוח בגלל הנפילה.

אני מאושרת בגלל שבחיים שלי היתה לי עבודה שאהבתי ויכולתי לעזור להרבה ילדים להבריא. אני גאה בילדים ובנכדים שלי כי הם עושים מאמצים ומצליחים. פרשתי לאחר ארבעים שנה בשביל שיהיה לי יותר זמן עם הנכדים שלי. אני אישה מאושרת כי 47 שנה יש לידי את החבר הכי טוב שלי, בעלי.

חפץ יקר במשפחה

שם החפץ: קמע למזל טוב (ארנב צעצוע).

הבת שלי סנדרה הביאה לי אותו במתנה לקראת התחלת עבודה חדשה בקופת חולים רופאת ילדים. הוא היה בחדר שלי במרפאה כדי שכאשר הילדים היו באים הם היו יכולים לשחק בארנב ולהנות. הוא איתי כבר 20 שנה.

תמיד היו לי צעצועים לתת לילדים חולים אבל הצעצוע הזה היה האהוב על כל הילדים והיה הכי חמוד. הוא נשמר אצלי ואהוב עלי עד היום.

הארנב הקמע למזל טוב

הזוית האישית

סבתא ילנה, מיקה וטום: היה לנו מאוד טוב וכיף לעבוד ביחד.