מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שורשי השושנה

שושנה בחגיגות יום הולדתה ה-70
שושנה בילדותה
זכרונות מהילדות ואהבת הארץ

סבתי רוזי, שושנה דבח, נולדה בשנת 1945, בקהיר במצרים. הוריה, אסתר ושלום אליהו, גידלו לצד שושנה את אחיה, ראובן הבכור שנהרג במהלך מלחמת יום הכיפורים, יהושוע, לבנה, מזל, גרסיה ומלכה.

זכרונה העיקרי מהמקום בו גדלה הינו שהשכונה לא הייתה משופעת ביהודים. היא מספרת על הנוף המדהים שהיה קרוב לביתה ועל גן גדול שנהגה ללכת אליו עם משפחתה בסופי שבוע. לפי זכרונה, גן זה היה שופע בצמחיה במיוחד בתקופת הפריחה באביב.

סבתי למדה במצרים בבי"ס סבלי, שפת הלימוד הייתה ערבית צרפתית ועברית כתוצאה מכך סבתי דוברת את שלוש השפות עלתה לארץ בגיל 11, בשנת 1956, עקב אנטישמיות רבה נגד יהודים במצרים, בעקבות מלחמת סיני. מכיוון שלא הייתה אפשרות לעלות ישירות ממצרים לישראל הם נאלצו לעבור דרך צרפת, בעל דרכון צרפתי.  העלייה לארץ ישראל מצרפת, התבצעה באמצעות ספינה בחורף, הים היה סוער מאוד והתחושות היו נוראיות, כולם בספינה נמצאו בסערת רגשות וציפייה אל הלא נודע.

סבתי הגיעה לארץ ישראל, והתרגשה מאוד בהיותה בת 11, שהצליחה להגיע אל הארץ המדוברת ולהרגיש את תחושת הקדושה. היא הגיעה למעברה בחיפה, ולאחר מכן עברה לרמלה. שושנה הסתדרה מהפן החברתי בארץ כיוון שבמעברה פגשה עוד ילדים יהודים בגילה אשר שיחקו יחד בחמש אבנים, חבל, קלאס וארבעה מקלות. משחקים אלו חיברו ביניהם ונתנו לה תחושת שייכות חברתית והנאה רבה אשר השכיחו ממנה את הלחץ והפחד מהעלייה לארץ חדשה. שושנה למדה בכמה בתי ספר שונים במדינת ישראל – בממלכתי ד', סבתי נתקלה בקשיי שפה בהגיעה לארץ, ולמדה את השפה העברית.

היא מספרת שהחלה לעבוד בגיל צעיר מכיוון שהמצב הכלכלי של העולים החדשים היה קשה והיא ניסתה לתרום מעצמה את כל יכולתה למשפחתה.

סבתי וסבי נפגשו עוד במצרים. יוסף היה חבר טוב של אח של סבתי ולכן הם נפגשו פעמים רבות. לפי הסיפורים, החתונה שלהם הייתה נורא מרגשת, היא מספרת לי שהיא זוכרת בבירור את הנסיעה שלה במונית מקושטת (אז לא היו רכבים) וזה אחד מן הזכרונות המרכזיים שלה בחתונה.

הטבעת הקסומה:

החפץ אשר הועבר מדור לדור בבית משפחת דבח הינו טבעת זהב בעלת אבן חן מיוחדת בצבע כחול, אשר הייתה שייכת לסבתא רבתא, אסתר אליהו. הטבעת מעוצבת בצורה עדינה וקלאסית המציגה את הפשטות והיופי באותה תקופה. את הטבעת הזו, סבתי שושנה קיבלה מאביה (שלום אליהו), במתנה, בעת עזיבתם את מצרים, עקב האנטישמיות נגד היהודים, שגברה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, בעקבות מלחמת סיני-קדש. הם עלו לארץ ישראל.

סבתי אינה עונדת טבעת זו ביום יום אלא רק בעת אירועים וטקסים חגיגיים, בגלל חשיבותה הרגשית והסמלית לסבתי. שושנה קיבלה את התכשיט מאביה שאינו בחיים, זכרונו לברכה. בנוסף, טבעת זאת מזכירה לה את היום של הבריחה ממצרים עם החפזון והנסיון לקחת עמה את כל אשר יכלה להספיק ובין היתר את הרכוש והזהב. זהו התכשיט היחידי אותו הצליחו לקחת עמם, ושאר תכשיטיהם נבזזו ונהרסו.

הטבעת מזכירה לסבתי את עזיבת מצרים ואת החלום שהתגשם, העלייה לארץ ציון וירושלים – ישראל.

סבתי סיפרה לי שביום מן הימים אולי אקבל את הטבעת וכך אשמור על המסורת של בית משפחת אבי, ואשמר את ערך הטבעת בכך שתהיה המשכיות לקיומה ואספר עליה למשפחה שאקים.

חג השבועות:

סבתי שושנה אהבה מאוד את חג השבועות מבין כל החגים היהודים והעדיפה אותו מילדותה ועד היום. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, בזמן שבית המקדש היה קיים, הוקרב בחג השבועות קורבן לחם מיוחד מביכורי החיטה, שנקרא "שתי הלחם".

החג מכונה כחג מתן תורה ולכן, הדבר שסבתי נהנתה ממנו ביותר, היה ההקפות סביב בית הכנסת, האווירה, האחדות, השירים, הריקודים והשמחה בבית וברחוב. בנוסף לכך, היא אהבה להתלבש בבגדים לבנים וחגיגיים לחג זה.

המאכל האהוב עליה ביותר בחג השבועות הינו רע׳ף על הרעיף – מאפה שמרים חמאתי מהמטבח המצרי, אשר ממולא בגבינות. בחג השבועות נהוג לאכול מאכלים חלביים.

מתכון למאפה הגבינות המצרי:

*מרכיבים: בצק – 1 ק"ג קמח, קוביית שמרים מפוררת, חבילת חמאה, שליש כוס שמן, 3.5 כוסות מים פושרים, 2 כפיות סוכר, כפית אבקת אפייה, מלח לפי העין (באמצע).

מילוי – 400 גרם גבינת חמד, 200 גרם ג'יבנה נבלוסיה ו -2 ביצים, כאשר אחת מעורבבת למחית. (הביצה שומרת על הגבינה בבצק בעת האפייה).

*הוראות הכנה: שופכים את כל החומרים היבשים למעט המלח, למיקסר עם וו לישה, מוסיפים מחצית מכמות המים ואת השמן ובהדרגה תוך כדי לישה מוסיפים את שארית המים עד לקבלת בצק חלק ומתפיחים לשעה. מרדדים את הבצק לעלה מלבני דק ומורחים באחידות חמאה ומקפלים ככה שנוצר מצב ששכבה בלי חמאה ושכבה עם חמאה, נותנים לו מנוחה במקרר של שעה ועושים את אותו קיפול פעמיים ומניחים לחצי שעה נוספות במקרר. לאחר מכן, מרדדים למלבנים דקים (לא מדי) את הבצק ומזלפים במרכז של כל מלבן את מלית הגבינה. מגלגלים ומסדרים בתבנית עם נייר אפיה. מורחים ביצה ומפזרים שומשום, מניחים להתפחה כ-40 דקות. אופים בתנור בחום של 200 מעלות עד להשחמה, כחצי שעה.

הזוית האישית

סבתא שושנה: זאת יוזמה מבורכת ונהנתי מאוד לקחת חלק בפרויקט, להנציח את סיפורי ולבלות זמן איכות עם נכדתי וחברתה. תאיר מלכה ואושר דבח: נהננו מאוד לבצע את הפרויקט עם סבתא שושנה. להכיר אותה לעומק דרך סיפורים מן העבר שלה. לדעתנו, זהו פרויקט מעצים שמאוד חשוב לבצע, בנוסף, פרויקט זה חיבר וקירב בין שלושתנו.

מילון

מעברה
כִּנּוּי לְכָל אֶחָד מִמַּחֲנוֹת שֶׁל צְרִיפִים אוֹ אֹהָלִים, בַּדּוֹנִים אוֹ פַּחוֹנִים, שֶׁהוּקְמוּ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּאָרֶץ בִּימֵי הָעֲלִיּוֹת הַהֲמוֹנִיּוֹת לְאַחַר קוּם הַמְּדִינָה לְשִׁכּוּן עֲרַאי לָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים כִּמְקוֹם מַעֲבָר עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לְשִׁכּוּנֵי קֶבַע וְיִתְעָרוּ בָּאָרֶץ.

רע׳ף על הרעיף-
מאכל מצרי אשר הינו מאפה שמרים חמאתי הממולא בגבינות.

ציטוטים

”לך עם הלב והכל יסתדר“

הקשר הרב דורי