מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי איתן, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתף אני רוצה לספר לכם את הסיפור של סבתא שלי, סופיה ריסטר. סבתא שלי נולדה ברוסיה בעיר ששמה מטולה לשני הוריה, רעיה ואיליה בשנת 1951. סבתא רבתא רבתא שלי נולדה בבלארוס והם ברחו משם במלחמת העולם הראשונה. הם היו תשעה אחים ורק שני אחים שרדו. סבתא שלי גדלה בבית פרטי, שם הם גידלו חיות כמו: תרנגולות, כבשים, ארנבים וברווזים.

יש לי סיפור משפחתי שעובר מדור לדור: במלחמת העולם השנייה סבא רבא שלי יוסף היה מפקד על יחידה קטנה ולא היה להם הרבה נשק או אוכל, אז הם עשו מארב לחיילים גרמנים. הם הצליחו להשתלט על טנק, נשקים והרבה אוכל. כשהוא חזר מהמלחמה הוא הביא לסבא שלי סמיון משקפת שחתום עליה שם הגנרל של היחידה שעליה השתלטו.

בילדותה של סבתא שלי, אם מישהו היה מוציא הגה מפיו אז היו מכים אותו, מה שלא קרה לעיתים קרובות כיוון שהם הבינו מהר מאוד את המסר, לא מדברים שווה ללהיות ילדים טובים, מדברים שווה מכות שאתה מקבל. בתקופת הלימודים לא עשו עלייה חרם בגלל שהיא יהודיה, אבל כן מדי פעם קיללו אותה בגלל זה. רק היא ואחותה היו יהודיות באזור שהיא גרה. היא הייתה מצוינת בלימודים.

בגיל 24 סבתא שלי הולידה את דוד שלי רומן ובגיל 27 את אימא שלי ליליה. בחגים יהודיים הם נסעו לדודים שלהם שגרו ממש רחוק. סבא שלי ניסה לקרוא בסדרי פסח את הסידור (לא כל כך הלך לו) אבל בסך הכל היא מספרת לי שזו היתה חוויה. ברוסיה היא עבדה בתור מתכננת כבישים, אבל אחרי המהפכה ברוסיה היא התחילה לעבוד בחברת הובלה.

המשפחה שלי עזבה את רוסיה כיוון שדוד שלי היה אמור להתגייס לצבא האדום, חוויה שלא הרבה אנשים חוזרים ממנה. אימא שלי עלתה ראשונה לארץ לבד כשהיא הייתה בת שש עשרה, ואז אחרי חודש גם סבתא שלי עלתה ודוד שלי. במשך חודש אחד סבתא שלי גרה עם אחותה ואז היא התחילה לשכור דירה, שם היא גרה עד היום.

הזוית האישית

איתן הנכד המתעד: היה מאוד מעניין לדבר עם סבתי, למדתי ממנה המון דברים על עברה גם אם זה היה עצוב או משמח. מהרגע שנולדה עד היום –  למדתי כל כך הרבה דברים.