מאגר סיפורי מורשת

שמי אביטל (טלי) דודזון לבית נוימן. נולדתי בתאריך 6.6.1943 בחיפה להוריי, לבנונה וצבי נוימן. לבנונה נולדה בצפת ב-1918. משם עברה עם משפחתה לטבריה. גם אמה, אסתר היא ילידת הארץ. אביה הגיע לישראל כשהיה ילד עם אביו, ר' דוד שו"ב, בסוף המאה ה-19. דוד שו"ב היה ראש הקהילה במוינשט, רומניה. דוד שו"ב קנה בזמנו את אדמות הכפר ג'עוני לימים, ראש פינה, שאותה ייסד עם קבוצה מהקהילה ברומניה. הרחוב הראשי בראש פינה נקרא על שמו. הוא גם היה ממייסדי משמר הירדן.

אביה של אמי למד רפואה בקושטא, טורקיה, והיה רופא ידוע מאוד בגליל שטיפל ביהודים ובערבים, וגם עסק במחקר וכתב מאמרים רפואיים. אמי למדה בפנימייה בביה"ס הריאלי בחיפה, שם הכירה את אבי, צבי, גם הוא יליד 1918, שהגיע בגיל צעיר עם הוריו ואחיו מגלדבק, גרמניה, לאחר שאביו, שהיה בעל חנות טבק, הגיע לפתוח את החנות בוקר אחד, ראה מעליה שלט "יודן ראוס" ('יהודים החוצה' בגרמנית). הוא חזה את הנולד ועלה לארץ בשנות ה-20 של המאה הקודמת עם אשתו, סבתי ושני בנים. אבי סיים את ביה"ס הריאלי בחיפה ונסע ללמוד רפואה בפריז ובג'נבה. לימודיו הופסקו בשל מלחה"ע השנייה ואת לימודיו הוא סיים באוניברסיטה הצרפתית בביירות. במלחמת השחרור הוא עבד בביה"ח ושימש גם כרופא במחתרת האצ"ל.

תקופת מלחמת השחרור עברה עלינו בירושלים הנצורה, אליה עברנו לאחר שאבי החל לעבוד בביה"ח הדסה בירושלים. למרות שארבע השנים הראשונות של חיי לא היו קלות, תקופת הצנע, ההפצצות על ירושלים – הייתה לי ילדות מאושרת. למדתי בגימנסיה העברית בירושלים, מלבד ארבע שנים מגיל 8 עד 12, שבהן התגוררנו בארה"ב – לשם נשלח אבי מטעם ביה"ח להתמחות בכירורגיה פלסטית שהייתה אז בחיתוליה. הוא היה מראשוני הכירורגים הפלסטיים בישראל והקים את המחלקה הראשונה בביה"ח שאותה ניהל עד מותו בטרם עת בגיל 60, הוא היה גם מורה בביה"ס לרפואה היחיד בארץ והכשיר דור שלם של כירורגים פלסטיים. אחי הצעיר, רמי, הלך בעקבותיו, הפך למנתח פלסטי וניהל את אותה המחלקה שניהל אבי, עד שפרש. אחי הצעיר, דני, כיום עורך דין, היה שחקן בקבוצת בית"ר ירושלים.

הייתי חברה בתנועת הצופים ומדריכה בה. את שירותי הצבאי עברתי בפרקליטות חיל האוויר. את אבי ילדיי הכרתי באוניברסיטה. אני למדתי ספרות אנגלית ותרבות צרפת והוכשרתי כמורה לאנגלית. בעלי, אמיר ז"ל, למד כלכלה ומנהל עסקים והיה באותה עת יושב ראש התאחדות הסטודנטים הארצית. לאחר נישואינו, עברנו להתגורר בתל אביב מאחר שאמיר החל לעבוד בעיתון "מעריב". אמיר נולד בתל אביב, להורים שעלו ארצה מפולין לפני המלחמה. הוא אהב את הים, היה חבר בצופי ים ולמד בפנימייה הצבאית בעכו. הוא שירת כקצין בחיל הים כמפקד ספינת טורפדו. לאחר שחרורו הוא בילה שנה כקצין סיפון בצי הסוחר. לאחר סיום לימודיו הוא החל לעבוד במעריב ולימים הפך להיות מנכ"ל העיתון. הוא גם היה חובב ספורט ושימש במשך שנתיים כיו"ר מכבי ת"א בכדורגל.

נולדו לנו ארבעה ילדים, מקסימים ומוצלחים, בן ושלוש בנות. לצערי, אמיר נפטר בגיל 60 ולא זכה להכיר את עשרת נכדיו. אסי גולדפינגר, היא בתה של עדי, בת זקוניי. לעדי יש אחות תאומה. לאחר שנולדו התאומות, בנות זקוניי, נשארתי בבית לגדל אותן ועבדתי בבית כמורה פרטית לאנגלית. לפני 40 שנה התחלתי לתרגם סרטים וסדרות, תחילה לספריות הווידאו ולאחר מכן לערוצי הטלוויזיה.

לשמחתי הרבה, אני עדיין עובדת ומתרגמת, לטלוויזיה ולקולנוע, אני גם לומדת ציור, מציירת, ובעיקר אוהבת לבלות עם ארבעת ילדיי ועשרת נכדיי.

סיפורה של סבתא טלי

עם משפחתי המורחבת

הזוית האישית

סבתא טלי והנכדה אסי: נהנינו להשתתף בתוכנית המעשירה, זכיתי לזמן איכות נוסף עם נכדתי אסי.

טלי דודזון תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת בשנת 2016, לקריאתו לחצו על הקישור: הסיפור של טלי דודזון