מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה לבית מטרסו, כיום רובינשטיין. נולדתי בתאריך 21.10.1947 בעיר תל אביב לפני קום במדינה. את שנות ילדותי ביליתי בתל אביב. אני בת לאב ניצול שואה ואימא שעלתה לארץ עוד לפני מלחמת העולם השנייה.

אבי ואמי נולדו בסלוניקי שביוון. בשנת 1940 נכנסו הגרמנים לסלוניקי והחיים הפכו קשים מנשוא. סבי נפטר ביוון בשל מחסור בתרופות ואבי נלקח עם אמו אחותו ואחיו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם הפרידו ביניהם.

סבתי ודודתי נלקחו מיד להשמדה ואילו אבי ודודי נלקחו למחנה עבודה. במשך כל תקופת המלחמה אבי עבד קשה ודאג לאחיו. הם קיבלו אוכל במשורה והיו רעבים רוב הזמן. מה שהצליח להחזיק את בגדיו היה אבזם חגורה של חייל נאצי שמצא. אבזם זה נמצא למשמרת במשפחה. אבי השגיח על אחיו עד כשלושה חודשים לפני תום המלחמה. יום אחד יצא במסגרת עבודתו וכשחזר, לא מצא את אחיו. החברים סיפרו לו שהוא הלך למרפאה ולא חזר. לאחר שהשתחרר אבי חיפש את אחיו במשך שנים בארץ ובחו"ל בתקווה שניצל אך ללא הצלחה.

עוד  ביוון אבי עבד אצל קצב ולאחר השואה כשהגיע לישראל המשיך בעיסוק זה ופתח חנות לממכר בשר. אמי בצעירותה הייתה מורה לסריגה ולאחר נישואיה הייתה עקרת בית וגידלה אותי ואת האחים שלי. ילדותי עברה עלי בנעימים עם הורים מדהימים שדאגו לכל מחסורנו. יש לי אח ואחות איתם אני בקשר הדוק. הזיכרונות שלי מבית אבא הם זיכרונות של בית חם ואוהב שחינך אותנו לנתינה ואהבת הזולת.

למדתי בבית ספר יסודי "אליאנס – כל ישראל חברים" בנווה צדק שבתל אביב. החיים היו יפים, שיחקתי עם חברים במשחקים שהיו באותה תקופה: קפיצה בחבל, חמש אבנים, הקפות וכו'. עם סיום שמונה שנות לימוד עברתי לתיכון "אליאנס" שברמת אביב. למדתי בבית הספר גם צרפתית וגם אנגלית שתרמו לי רבות בגיל הבוגר. יצאנו לטיולים ברחבי הארץ על גבי משאיות וההנאה הייתה מרובה. בשעות הערב היינו נפגשים עם חברים והולכים למסיבות סלוניות, שם רקדנו והאזנו למוסיקה של שנות השישים והשבעים.

בשנת 1966 התגייסתי לצה"ל ושירתי בתפקיד של מש"קית סעד בקצין עיר תל-אביב. היה זה תפקיד מאתגר ורב עניין. ערכתי ביקורי בית בבתי החיילים שהיו זקוקים לעזרה. הסיפוק היה רב כאשר הצלחתי לפתור את בעייתם. אחד הסיפורים שנשאר חרוט בזיכרוני הוא ביקור בית אצל חייל שביקש חופשה מיוחדת כדי לעבוד ולעזור למשפחתו, כשהגעתי לביתו קיבלה אותי אמו בדירה קטנה בת שני חדרים נקייה ומסודרת להפליא. היא סיפרה שבבית הם גרים חמש נפשות, כאשר האב והאח הקטן חולי שחפת ואילו האח שהיה אחרי צבא נפצע ואינו כשיר לעבודה. כאשר חזרתי לבסיס שוחחתי עם המפקד שלי וביקשתי שחוץ מהחופשה שהוא ביקש יאשרו לו גם קצבה חודשית שתעזור למשפחתו. כך היה – החייל קיבל את העזרה לה היה זקוק וכך יכול היה להמשיך את שירותו הצבאי מבלי לדאוג לפרנסת משפחתו.

במהלך שירותי הצבאי פרצה מלחמת ששת הימים שהייתה קצרה ועטורת ניצחון. אני זוכרת את השמחה שהייתה כאשר נודע שכבשנו את ירושלים העתיקה והכותל המערבי בידנו. בתקופת המלחמה הכרתי את בעלי משה דרך חבר משותף. גם הוא השתתף במלחמת ששת הימים בכיבוש ירושלים ורמת הגולן. בשנת 1968 נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים. כיום כל ילדינו נשואים ויש לנו מהם נכדים.

בתחילת הקריירה המקצועית שלי עבדתי בבנק לאומי "בתא הבורסה", בתפקיד מעניין ומאתגר שבו הייתי אחראית על רכישות במיליוני שקלים. בשלב מסוים החלטתי לעשות הסבה מקצועית לתחום ההוראה. בתחילת דרכי לימדתי תלמידי כיתות א'-ג', בהמשך לימדתי תלמידי חטיבת ביניים ולקראת הפרישה לימדתי תלמידי תיכון. מאד אהבתי את עבודתי ובעיקר את ההצלחות שהיו לי עם תלמידיי.

כיום אני בפנסיה ואת זמני אני מחלקת בין התנדבות בבית ספר, התנדבות בביטוח לאומי, לימודי יוונית ומשחק ברידג'. חלק מהזמן מוקצה לנכדים איתם אני נהנית לבלות, לצאת למפגשים משותפים ולעזור להם בלימודים כשהם צריכים. אני מאוד אוהבת לארח את המשפחה לארוחות שישי שמהוות הזדמנות למפגש בין האחים והנכדים. בחגים, בעיקר בראש השנה ופסח, נפגשת המשפחה המורחבת בביתי לארוחה מסורתית הכוללת מאכלים מבית אימא.

המסר החשוב שאני רוצה להעביר הוא מסר שקיבלתי מהוריי: משפחה היא ערך עליון, תמיד תהיו אתם, אל תותרו אף פעם על כבודכם, גאותכם ורצונותיכם. היו בטוחים בעצמכם, הציבו לעצמכם מטרות ונסו להשיג אותם, גם אם ארוכה הדרך בסוף מגיעים.

השתדלו תמיד לעזור לזולת שלא על מנת לקבל תמורה. אתם אף פעם לא יודעים מי יושיט לכם יד בעת הצורך. היו חברים טובים, ואם יש ילד שאינו מקובל הושיטו לו יד ועזרו לו. כבדו את ההורים והמבוגרים ותמיד היו שם בשבילם.

הזוית האישית

סבתא מלכה: מאוד נהניתי לשבת עם נכדי דן, לספר לו את הסיפור המשפחתי. דן מאוד התעניין ושיתף פעולה במהלך המפגשים, אני מקווה שסיפור זה יסופר עוד בדורות הבאים. ברצוני לאחל לו שכאשר יהיו לו נכדים ישב איתם ויספר להם את סיפורי והחוויה המשותפת שלנו.

דן: היה לי מאוד כיף עם סבתא, היה לנו זמן איכות ביחד. נהניתי לשמוע את סיפורה של סבתי ואת הסיפור של סבא רבא שלי. אני רוצה לאחל לסבתי עוד שנים רבות של עשייה פוריה ובילויים איתי ועם כל הנכדים.