מאגר סיפורי מורשת

משה פריגל (פינגלא) נולד בתאריך 23.9.1956 לפי התאריך העברי ביום הרביעי של סוכות, בהודו בעיר פונה. אבא שלו התחתן עם אימא שלו במומבאי כשהיה עוצר על ידי הבריטים בגלל מהומות בין ההינדים למוסלמים, אבא של סבא שלי עבד כאחראי מחסן בבסיס צבאי. לכן לבית הכנסת, אבא שלו הגיע בלבוש חתן במשאית שמובילה בקבוקי חלב.

שם המשפחה של סבא מעוברת לפריגל בגלל שהאחים שלו עלו לארץ בעליית הנוער (לפני הסבא וההורים שלו). עליית הנוער היא תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית. שם המשפחה בתעודת זהות של שני האחים והסבא היו שמות שונים, לכן הוחלט לעברת את השם משפחה לפריגל. אבא שלו נולד בעיר קוויטה. בגלל שהסבא שלו שירת בצבא בהודו לכן כל תקופה היה עובר תפקיד. בזמנו הודו ופקיסטן היו כארץ אחת שנשלטה על ידי הבריטים רק שקיבלו עצמאות הופרדו להודו ופקיסטן, בזמנו קוויטה הייתה שייכת לפקיסטן.

מגיל 13 סבא שלי התחיל לתקוע בשופר בבית כנסת ומאז ועד היום תוקע בשופר בחגים.

שירותו הצבאי

סבא שלי התגייס לצבא בחיל הים כטכנאי מערכות נשק. הוא שירת בסטי"לים בחיפה, השירות היה מעניין מאוד עם הפלגות ארוכות. במסגרת ההפלגות יצא לו גם להיות בהפלגה ארוכה בסיציליה באיטליה. אחרי זה עבר למפקדת חיל הים בתור בוחן מערכות נשק ושירת גם במוקד מרכזי בחיל הים. סך הכל שירת סבא 25 שנים בצבא. השירות בסטי"לים היה כמו תא משפחתי בו כל אחד מכיר אחד את השני כבן משפחה, לכן גם היה לו קשה לעזוב את הסטיל בגלל בעיה משפחתית, בשביל לטפל בהורים שהיו זקוקים לתמיכה צמודה. במסגרת תקופת השירות בקריה שירת גם בתקופת מלחמת המפרץ שהייתה תקופה לא קלה. אחרי 25 שנים עזב את צה"ל גם מסיבות משפחתיות.

נישואים

סבא  הכיר את סבתא רינה בשידוך אחרי היכרות של שנתיים ביחד, הם התחתנו כשסבא היה בגיל 25 וסבתא בגיל 22. לאחר מכן אימא שלי נולדה ראשונה אחרי שנה בשנת 1982, אחריה נולד דוד שלי, דורון, אחרי שנתיים נוספות – בשנת 1984. בכל התקופה הזאת הם גרו יחד עם סבא רבא דוד וסבתא רבתא לאה, שבזכותם עם עזרה בבית אימא שלי גם ידעה לדבר ולהבין שפה נוספת (הודית), לכן עד היום היא מבינה ומדברת גם הודית. לפני כן הם נרשמו לפרויקט מגורים חדש שנבנה באיזור מודיעין-רעות. לאחר מכן נולד דוד ליאור, לפני המעבר למגורים ברעות ב-1991, ואחרי שנתיים נולד דוד רביע – יניב. המעבר מלוד לרעות עזר מאוד בעיקר למסגרת החינוכית שבמסגרתה גם אימא שלי התקדמה, זה עזר כי רמת הלימודים בלוד לא היתה גבוהה לעומת זו ברעות, בה הרמה של התיכון הייתה מספר אחד בארץ כשאימא סיימה את הלימודים. סבא שלי יצא לגמלאות מהצבא בשנת 2001 ולאחר שלוש שנים החליט לעשות פסק זמן ולהיות עם המשפחה, כולל שיפוץ הבית.

לאחר מכן התחיל לעבוד באלאופ בפארק המדע (נס ציונה) בתור בוחן במערכות אלקטרואופטיקה. עד היום הוא עובד כ-19 שנה ומתכנן לצאת לגמלאות בסוף השנה הזאת.

אימא שלי התחתנה עם אבא בשנת 2008, במסגרת החתונה הייתה טקס חינה הודית שבה השתתפו גם אבא שלי עם ההורים והמשפחה כולל התלבושות ההודיות.

הזוית האישית

סבא משה: הרגשתי נוח מאוד לספר וגם להיזכר בעבר שלי ולשתף אותך, אוראל, גם בחוויות שעברתי בעבר. אני רוצה לאחל הצלחה בלימודים קודם כל ובהמשך גם בלימודים אקדמיים ושירות קל בצה"ל.

אוראל הנכד המתעד: היה לי מעניין לדעת ולהכיר דברים שלא ידעתי לפני כן על סבא שלי ועל המשפחה. אני רוצה לאחל לסבא שלי שימשיך לחיות בכיף ושמחה עם משפחה טובה.