מאגר סיפורי מורשת

סבתא לאה לבית כהן נולדה בתאריך 2.2.1949 בבוקרשט שברומניה.

היא נולדה להורים הרמינה (מימי) ואליהו לאונטה. סבתא לאה (לאוניה) נקראה על שם סבא שלה לאון.

שם המשפחה העכשווי – ברטפלד נוצר למעשה בגלל חשש מאנטישמיות. שם המשפחה המקורי היה כהן, וכיון שזה שם יהודי, ובאותה תקופה סבלו היהודים מאנטישמיות, הם  העדיפו להסתיר את יהדותם, ולכן החליפו לשם ברטפלד שבתרגום מגרמנית הוא דוב שדה. בר = דוב, פלד = שדה. זהו שם משפחה המציין חוזק ועוצמה.

בילדותה סבתא לאה למדה מה זו אנטישמיות. סבתא למדה בבית ספר בבוקרשט, ובבית הספר למדו רק שני ילדים יהודים. לסבתא נאמר להסתיר את היותה יהודייה, כשהתגלה שהיא ועוד ילד יהודים, גרשו אותם מבית הספר, וסבתא לאה עברה ללמוד בבית ספר יהודי, ואז היא הבינה שקיימת אנטישמיות. סבתא  למדה בבוקרשט בירתה של רומניה עד גיל אחד עשרה.

העלייה לארץ

בשנת 1960, סבתא עלתה יחד עם הוריה לארץ ישראל, כשהיא כבת אחת עשרה. הוריה הגישו בקשה לעלות למדינת ישראל וחיכו לאישור. קבלת האישור נמשכה מספר שנים, עד שהם קיבלו תשובה חיובית, והסיבה לכך הייתה שרומנייה הייתה מדינה קומוניסטית, ורדפה את הציוניים ששאפו לעלות לארץ ישראל, ולא הייתה עלייה חופשית.

לאחר מספר שנים, משפחתה קיבלה אישור לעלות לארץ ישראל. התנאי לעלות לארץ ישראל ולעזוב את רומניה, היה מותנה בוויתור על רכוש, הבית והאזרחות. הם יכלו לקחת רק מזוודה שמשקלה עשרים ק"ג בלבד. הם עלו ארצה, וכשנחתו בנמל התעופה, הנציגים מהסוכנות היהודית, החליטו להפנות אותם לנצרת עילית.

כשהגיעו לארץ לא היה להם דבר, רק מה שהסוכנות נתנה להם: פתיליה לבישול, ארגז עם שימורים ושמיכות של צבא. נצרת עילית הייתה רק בתחילת הקמתה. סבתי ומשפחתה היו ממתיישביה הראשונים של העיר. אמה של סבתי עבדה במפעל צ.ד. (היום מפעל עלית שטראוס) ואביה עבד תחילה בקק"ל, ולאחר מכן באפיפית (מפעל זה ייצר מיני ביסקוויטים וופלים). סבתי למדה בבית ספר יסודי "תבור" ובבית ספר תיכון "עצמון", שני בתי הספר היחידים שהיו באותה תקופה בנצרת עילית. סבתי זוכרת שההתחלה הייתה לה מאד קשה, כיוון שלא הבינה את השפה, עם הזמן סבתא התחילה להתרגל לתרבות והשפה החדשה, הכירה חברים חדשים, והפכה להיות תלמידה טובה. סבתא סיפרה שאהבה לשחק במשחקי חצר, בקלאס ובחמש אבנים.

סבתא הכירה את סבי שמואל במסיבה, ומשם הדרך לחתונה הייתה קצרה, לאחר מספר חודשים בתאריך 31.7.1966 סבתא לאה התחתנה עם סבא שמואל (מילו) והיא רק בת שבע עשרה וחצי.

לסבתא לאה נולדו שלושה בנים, ראובן הבכור נולד בשנת 1969 חיים בשנת 1972 ופיני בשנת 1977. סבתא עבדה כעוזרת גננת בגני ילדים במשך עשרים שנה.

סבתי דוברת שפות עברית, רומנית ויידיש. את החגים ראש השנה ופסח אנו נוהגים לחגוג ביחד, בביתה של סבתא. סבתא נוהגת להכין סלטים ובשרים שאת התיבול שלהם היא מכינה בעצמה, מה שהופך את המאכלים של סבתא לטעימים במיוחד. כשאנו מתארחים אצל סבתא, לאחר האוכל, אנו נוהגים לשבת ולדבר על אקטואליה, מה שקורה בארץ וגם בעולם הספורט, ובעיקר על כדורגל.

כיום סבתא פנסיונרית. מלבד בילוי עם המשפחה, סבתא מעבירה את רב זמנה בביתה, משחקת משחקים בפלאפון כמו קנדי קראש ורמיקוב, בעבר נהגנו לשחק איתה רמיקוב (משחק חשיבה ומזל לשניים עד ארבעה שחקנים, המבוסס על אריחי משחק צבעוניים ולוחות עליהם מסדרים את אריחי המשחק).כמו כן סבתא צופה רבות בטלוויזיה, בחדשות ובטלנובלות טורקיות ( לעיתים אף הייתי צופה איתה יחד).

הזווית האישית

ליאם: כתיבת העבודה זמנה לי ולסבתא, את האפשרות לבלות יחד זמן נוסף, ועוררה בי זיכרונות ילדות של זמנים בהם ביליתי עם סבתא. למדתי דברים חדשים עליה, ולמדתי ממנה, עד כמה חשוב לשמור על המשפחה .