מאגר סיפורי מורשת

שמי שולה אסולין ולפני שהתחתנתי שם משפחתי היה פרץ. נולדתי בשנת 1944 בהרי האטלס שבמרוקו להורי עיישה ויהודה פרץ ולאחיי, ששמותיהם: מסעוד, שמעון ואליהו.

בביתי דברו בערבית /מרוקאית. גרנו בבית אחד גדול עם כל המשפחה המורחבת שלי, עם שירותים מחוץ לבית, ושמחנו בחלקנו. הקשר בינינו לבין שכנינו הגויים היה מנותק. כשעזבנו את ביתנו במרוקו הפכו אותו לבית מלון. במשפחתי עברו בירושה תכשיטים מכסף שאבי הצורף הכין במו ידיו. המאכלים האהובים עליי היו בילדותי היו שבקייה ובשר כבש. המשחקים היו בבובות, בבוץ, בחמש אבנים, בגוגואים ובקלפים. החגים האהובים עליי הם סוכות ויום כיפור.

התחתנתי בגיל 12 עם בעלי חיים לבית אסולין וגרנו במרוקו. הייתה לנו כמיהה גדולה לארץ ישראל. העלייה התבצעה בשלבים. בשלב הראשון עלינו על גבי חמורים לעיר קזבלנקה, הרגשתי ממש כמו ביציאת מצרים. שם המתנו כחודש ימים עד להגעת האונייה שתביא אותנו לצרפת. בצרפת התעכבנו בשל מחלתו של גיסי שנזקק לטיפול רפואי. מצרפת זכינו לעלות לארץ ישראל.

זכינו להגיע לישראל בערב פורים בשנת 1955. המקום הראשון אליו הגענו היה מעברה בכפר הסמוך לבית שמש. החיים במעברה היו קשים, אנשים היו עצובים. המקלחות והשירותים היו בחוץ, היו שם אנשים מכל העדות: מרוקאים, טוניסאים ועוד, ואז התחלנו ללמוד עברית. לאחר שישה חודשים עברנו לגור במושב כרם בין זימרה ליד צפת, בו גרנו ארבע וחצי שנים. גם שם היה קשה: לא היה חשמל והמקלחת והשירותים היו בחוץ. שם נולדו שלושה מילדיי. משם עברנו לעיר קריית גת שבדרום הארץ, שם נולדו עוד שניים מילדיי, ובה חיינו את רוב חיינו.

הזיכרון המפחיד שלי היה כאשר גייסו את בעלי למלחמת ששת הימים והייתי עם הילדים שלי, פחדתי על בעלי שלא יקרה לו משהו במלחמה. כל פעם כשהייתה אזעקה, החבאתי את הילדים מתחת לשולחן זה היה לי מפחיד נורא. התחביבים שלי הם לצייר ולבשל וגם לסרוג – בעברי סרגתי הרבה. אני גם אוהבת לבשל בשביל ילדיי, נכדיי וניניי שיבואו לאכול ושיהיה להם טעים.

המנהגים של משפחתנו שעוברים במסורת הם מימונה – כל אחד היה עושה מימונה. המקצוע הראשון בו עבדתי בו היה מטפלת במעון. לאחר מכן עברתי להיות מבשלת במסעדה. לאחר מכן עבדתי כמבשלת באולם ולבסוף זכיתי להיות בלנית במקווה בקריית גת. שמות ילדיי הם רבקה, אליס, ציון, כוכי ומרדכי. המקום שאני הכי אוהבת לטייל בו הוא צפת. משהוא משותף ביני לבין נכדתי – שתינו אוהבות לסרוג.

הזוית האישית

אילה הנכדה המתעדת: אני רוצה לאחל לסבתא חיים ארוכים ומאושרים ותודה על כל מה שהיא עושה עבור המשפחה.