מאגר סיפורי מורשת

שמי שולמית (שולה) אבני, נולדתי בתאריך 6.3.45 בארץ ישראל, בגבעתיים. להוריי המנוחים קוראים צבי והילדה. יש לי אחות קטנה בשם דורית שקטנה ממני בשש שנים. שאלתי את הוריי פעמים רבות כיצד בחרו בשמי ותמיד קיבלתי את אותה התשובה: ״שולמית זה משיר השירים״, אך לא קיבלתי מעולם הסבר איך הגיעו הוריי לשם.

גלגולם של הבולים והמעטפות במשפחת אבני

נולדתי בתקופת המאורעות בארץ לפני מלחמת השחרור. הוריי, ילידי גרמניה, נאלצו לברוח עם עלייתו של היטלר לשלטון. אמי הגיעה ארצה לבד בלי משפחה בגיל 14 עם עליית הנוער והועברה ישר לקיבוץ אשדות יעקב. אבי עזב את לימודיו וברח מהר ארצה כאשר אחותו עוד נשארה בגרמניה. מאוחר יותר, גם אחותו עלתה ארצה וקבעה את ביתה בנהריה. אבי החל לעבוד במפעלי ים המלח, לימים התחתן והמשפחה קבעה את ביתה בגבעתיים. הנסיעה של אבי לעבודה נערכה שבוע ימים הלוך ושבוע חזור.

הימים היו ימי המאורעות בארץ והדרכים היו קשות ומסוכנות עקב התנכלויות של הערבים על כפרים, ערים ודרכים בכל רחבי ארץ ישראל. הערבים ניסו לכבוש את הארץ ולהתנכל ליהודים. גם הממשל הבריטי ששלט בארץ, לא עשה טוב ליהודים. בשנת 1948 הגליל המערבי היה מנותק מכל ארץ ישראל. הערבים כיתרו את כל קיבוצי וישובי הגליל המערבי וגם נהריה הייתה במצור. דברים בסיסיים כמו מזון, תרופות ודלק הגיעו לאזור דרך הים.

לאור הניתוק, לאבי שוב נותק הקשר עם אחותו ומשפחתה. בתאריך 23.3.1948, הגיע ממנה מכתב במעטפה ועליה חותמת – " הגליל המערבי המנותק", ואז נודע לנו שהגליל המערבי ונהריה, שבו גרה אחותו, היו מנותקים מכל הארץ. באותה תקופה, יצאו לאור מספר מועט של מעטפות עם החותמת שלימים הפכה ליקרה מאוד לאבי שהבין שלפעמים גם בולים ומעטפות יכולים לספר היסטוריה. מאז, החליט אבי לאסוף בולים ומעטפות של יום ראשון של הוצאת הבול שבדרך כלל קשורים במאורעות היסטוריים.

החיים בארץ לא היו קלים, לא היה שפע והפרנסה הייתה קשה. מחיר הבולים והמעטפות של יום ראשון היו קשים להשגה, ובכל זאת אבי חסך מדמי הכיס שלו כדי שיוכל לרכוש את הבולים והמעטפות שיצאו לאור בזמן אירוע מיוחד בארץ הממחיש לנו את ההיסטוריה והמאורעות בתולדות ארץ ישראל.

אבי שמר את הבולים והמעטפות כל חייו ולפני מותו מסר אותם לי כדי שאמשיך לשמור עליהם ובבוא היום לתת אותם לנכדיי:

הזוית האישית

אריאל נכדתה של שולה: אני למדתי מסבתא שהייתה לה ולמשפחה היסטוריה מעניינת ומרתקת מאוד ואני רוצה שיהיו לנו עוד הרבה פעילויות משותפות. אשמח מאוד שסבתא תוכל להמשיך ולספר לי עוד סיפורים עליה ועל המשפחה שלה.