מאגר סיפורי מורשת

שמי אביגיל גלעדי, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להביא את סיפורו של סבי, ניסים גלעדי, כפי שהוא סיפר לי. סבא ניסים נולד בתימן בשנת 1938 לבית משפחת מצרפי, השם עוברת בהמשך למשפחת גלעדי. הוא עלה לישראל עם בשנת 1940 כשהיה כבן שנתיים.

סבא ניסים מספר לאביגיל

קוראים לי ניסים גלעדי, נולדתי בתאריך 12 לדצמבר בשנת 1938 בתימן בכפר עותמא, כפר יהודי הסמוך לכפר ערבי. לפי סיפורי משפחתי, חיינו איתם בשלום. לאמי קראו שושנה ולאבי זכריה. גם הורי גדלו בתימן והיו לי שלושה אחים ושתי אחיות.

עליתי ארצה בגיל שנה עם אחותי אהובה בעזרת בני משפחה של חברים ערביים של אבא שלי (זכריה). הם ידעו שזה מסוכן מאוד ללכת בדרכים לנמל, כי בדרך בדרך כנופיות, שודדים, גנבים והדרך הייתה מרובת סכנות.

החברים של אבי, זכריה הגנו עלי ועל אחותי בכל מחיר והצליחו להביא אותנו עד לנמל, מהנמל שטנו באונייה למצרים, ממצרים נסענו שעות ארוכות ברכבת אל ישראל. בישראל התמקמו בני המשפחה שלי בשכונת נחליאל שבחדרה. בהתחלה גרנו ב"פחונים" (צריפים קטנים מפח, שהיו נהוגים אז בארץ, בתקופת המעברות), גרנו בתנאים מאוד קשים – היה מאוד קשה להרוויח כסף, לא הייתה פרנסה חיינו בצמצום רב וידענו ימים שבהם כמעט ולא היה לנו אוכל. ביום יום אימא שושנה הייתה מטפלת בנו, ואבא זכריה היה הולך לעבוד.

שכונת נחליאל נוסדה על ידי עולי תימן בחדרה, סמוך לנחל חדרה. ראשוני שכונת נחליאל עלו לארץ כבר בשנים 1910–1912

למדתי בבית הספר בשכונת נחליאל, שבחדרה עד חטיבת ביניים ואז עברתי ללמוד בישיבה.

בצבא התגייסתי לגרעין נחל ושרתי בנח"ל מוצנח בגדוד 188. נלחמתי במלחמת ששת הימים, שם הייתי נהג קשר מ"פ. הג'יפ שלי עלה על מוקש ונפצעתי קשה בתקרית. הייתי מאושפז כמה חודשים בבית חולים, כשכול גופי בגבס, מאז אני מוכר כנכה צה"ל ויש לי בעיות בגב עד היום.

לאחר פציעתי ותהליך השיקום הארוך, בתום השירות הצבאי, הצבא הלכתי לעבוד בקיבוץ בארי, שם פגשתי את סבתא גוליה, התחתנו והקמנו משפחה.

תעודת הנישואין של סבי ניסים וסבתי ג'וליה מצרפי – גלעדי שהתחתנו בקיבוץ בארי

הזוית האישית

אביגיל: סבא שלי נהנה לעבוד איתי ולספר לי על עברו ואני ממש נהנתי ללמוד על ילדותו.

סבא ניסים: מסר ממני לדור הצעיר: "השכלה ולימודים מאוד יעזרו לכם בחיים".