מאגר סיפורי מורשת

במסגרת קורס עיצוב לגיל השלישי בלימודי עיצוב תעשייתי מכליל, התבקשנו להכיר אדם מבוגר ולחשוב על פרויקט בהשראתו ובשבילו, כך זכינו להכיר את רוחל'ה.

רוחל'ה סלע בת 82, נולדה ב 11 ביוני 1938 בתל אביב. הוריה נולדו בפרס ויחד היו להם עשרה ילדים, רוחל'ה הייתה הקטנה מביניהם.

אמה נפטרה כשהייתה רק בת ארבע, ובעקבות מותה הבית התפרק. רוחל'ה ושניים מאחיה הועברו למוסד חינוכי, שם היא גדלה עד גיל 12, ובשנת 1954 היא הועברה לקיבוץ נתיב הל"ה בפילוג הקיבוצים, שם גם נישאה לבעלה גרשון והקימה משפחה לתפארת. היום יש לה ארבעה ילדים, אחד עשר נכדים, ושני נינים.

רוחל׳ה בצעירותה

היום רוחל'ה פנסיונרית עסוקה, מנהלת את מועדון 60 פלוס בקיבוץ, פעילה בחוגים לקרמיקה, התעמלות, ציור ועבודות יד.

רוחל'ה מספרת כי מאז שבעלה גרשון נפטר, המוטיבציה שלה ירדה והיא פחות פעילה. בעבר הייתה עושה הרבה עבודות פסיפס ורובן עסקו בציפורים. עבור רוחל'ה הציפורים מסמלות תחושת חופש. כשצופיות באו לקנן אצלה בגינה היא יצרה סרטון יחד עם בעלה (ז"ל), המתעד את תהליך הבנייה של הקן ועד הרגע שהגוזלים עזבו. הם דובבו יחד עם נכדיהם את הציפורים בסרטון כאילו הייתה זאת משפחתם.

על התוצר שיצרנו

כלי האכלה שיצרנו מיועדים למשיכת צופיות במטרה שיבקרו שוב בגינתה של רוחל'ה. הכלים מאפשרים פעילות יומיומית נוספת אשר תפיג מעט את בדידותה ותגרום לרוחל'ה לצאת מהבית ולהנות מחברתן של הציפורים.

הכלים עשויים מגזעים שונים וצורתן נקבעת על פי הצורה הטבעית של הגזע. הבחירה בעץ הייתה מתוך אהבתה של רוחל'ה לחומר. המכסים מצופים בעלי כותרת בצבעים עזים המושכים את הצופיות.

"למה לא לתת מתקן האכלה לאדם מזדקן או נכה ולהפיץ מעט אושר?" מתוך המאמר "יתרונות רפואיים בהאכלת ציפורי בר" של ג'ניפר היל.

לצפייה בסרטון הפרויקט:

הזוית האישית

רוחל'ה התנדבה להיות ה"סבתא" שלנו במסגרת הפרויקט, מבלי שהכירה אותנו קודם. היא קיבלה אותנו בזרועות פתוחות, פתחה בפנינו את ביתה ושיתפה אותנו בעברה המרתק. הסרטון שהכינה יחד עם משפחתה ואהבתה לצופיות נגע לליבנו והרגשנו מחויבות להכין לה מוצר שיעזור למשוך את הצופיות שוב אל ביתה. רוחל'ה התעניינה בפרויקט בחומרים ובשיטה שיצרנו והתרגשה מהרעיון שהציפורים ישובו וישירו בגינתה הפורחת. היה חשוב לנו לשתף אותה בתהליך, להתייעץ ולהכין את הכלים יחד. הפרויקט היה מהנה לנו וגם לרוחל'ה.