מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי רינה שמואל (לבית הילר) נולדה בתאריך 20/2/1948 בעיר הבירה של רומניה בוקרשט.

סיפור הדורות הקודמים

האב של סבתא, ארנסט הילר, נולד בצ'כיה בשנת 1907 לאב הזן ורב בשם מורץ (משה) ולאם בשם גזלה שמספרים שהייתה פסנתרנית. הזוג מורץ וגזלה הביאו לעולם שמונה ילדים כמקובל במשפחות דתיות וארנסט היה הילד השלישי אחרי שתי בנות. האב מורץ היה חזן בבית כנסת בפראג אך לעיתים קרובות הוא עבר להיות חזן בבית כנסת אחר, עד שהגיעה לשמש כחזן בבית הכנסת הגדול בבוקרשט בשנת 1932. האם גזלה מתה אחרי לידת הילד השמיני והיא רק בת 39 ושמונה הילדים נשארו יתומים מאם ואחרי כמה שנים גם מהאב .

מורץ- אבא של ארנסט (כיתוב מתחת לתמונה)

ארנסט הילר למד כמה שנים בחדר כבן של חזן, אך כשהתבגר לא רצה להמשיך אך הידע בעברית ובמסורת חגי היהודים שהוא רכש בשנים אלו אפשרו לו ללמד את בנותיו .

גיזלה – אימא של ארנסט

האם של סבתא נולדה בשנת 1908 בשם פוגה שכטר בת יחידה אחרי ארבע בנים, בכפר אורוירקוב שבאזור בוקובינה שהיה באותה תקופה תחת שלטון הקיסרות אוסטרו הונגרי. הוריה היו אנשים דתיים האב יעקוב שכטר היה שוחט וגם מורה לתורה. האם מרים הייתה אדוקה מאוד.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה האב התגייס לצבא פרנץ יוסף ונפל במלחמה באזור טירול. האם לקחה את הילדים ועזבה את הכפר לרדאוטץ שם גרה אימא שלה אך אחרי כמה זמן כשהרוסים נכנסו לאזור פרצה מגפת הטיפוס האם חלתה ונפטרה. הילדים נשארו יתומים את פוגה כבת יחידה גידלה הסבתא, הבנים שהיו בוגרים יותר התפזרו במקומות שונים. האח הבכור אברהם נסע לבוקרשט למד והתחיל לעבוד בחברה גדולה כמנהל חשבונות והביא גם את אחותו פוגה אליו והיא בת 16 בלבד. הוא השיג לה עבודה אחרי שהיא למדה הדפסה במכונת כתיבה וסטנוגרפיה(קצרנות). היא דיברה גרמנית כשפת אם וגם למדה צרפתית ורומנית.

יש לציין שאחרי סיום מלחמת עולם ראשונה עם פירוק האימפריה אוסטרו הונגרית הרוסים כתודה שהרומנים עזרו לכם במלחמה העבירו לכם אזורים שונים ביניהם גם את האזור בוקובינה שפוגה נולדה.

ארנסט ופוגה – ההורים של סבתא רינה

הם נפגשו בבוקרשט והתחתנו בשנת 1934. אחרי חתונתם רוב אחיותיו של ארנסט עלו ארצה במסגרת ההכשרה של שומר הצעיר. יש לציין שכל האחים עזבו את הדת והמסורת.

גם פוגה וארנסט רכשו כרטיסים לפלשתינה עם אשרה רק לשלושה חודשים בלבד, בכוותם היה להישאר. כשנה אחרי בואם מישהו הלשין עליכם לבריטים שהם שוהים בארץ לא כחוק הם הכניסו אותם לכלא ואחרי כמה ימים העלו אותם על עוניה חזרה לרומניה. כמה שנים טובות עברו על ההורים של סבתא עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בזכות המלך מיכאי ששלט באותה תקופה ברומניה ולא נתן לגרמנים לוקחת את היהודים מבוקרשט למחנות השמדה. לפוגה וארנסט נולדה בת ראשונה בשנת 1939 שנפטרה בגיל עשרה חודשים מחוסר תרופות באותה תקופה.

אחרי המלחמה נולדה הבת הגדולה יונה ואחרי שנתיים נולדה סבתא שלי רינה. שניהם קיבלו שמות עבריים עם הולדתם, כי אביהם הכיר את התנ"ך וכבר בילדותם הוא הסביר מה המשמעות של שמם.

בסיום המלחמה הרוסים השתלטו על רומניה והמפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון. ההורים של סבתא נכנסו לקשיים כלכלים ואז הם החליטו לעזוב את עיר הבירה.

ארנסט ופוגה – ההורים של רינה

הילדות של סבתא רינה

בת שנה הייתה סבתא רינה כשהוריה נאלצו לעזוב את בוקרשט. הם עברו לאזור הקרפטים המזרחיים של רומניה עם נופיים ציורים במיוחד. הם שכרו בית בכפר בשם רוזנוב ובו היו רק שלוש משפחות יהודיות. במרחק כ-20 ק"מ מהכפר היה עיר בשם פיאטרה ניאמץ (Piatra neamt )באותה עיר היה קהילה גדולה של יהודים עם בית כנסת גדול ויפה. לפני מלחמת העולם השנייה היו בעיר הזו 23 בתי כנסת. בתקופת השלטון הקומוניסטי נהרסו רוב בתי הכנסת אך בית הכנסת על שם הבעל שם טוב שנבנה בשנת 1776 ונרשם כמונומנט היסטורי על ידי האקדמיה הרומנית.

חוויות רבות עברו על סבתי בכפר הזה. הבית שהוריה שכרו היה ללא חשמל ומים זורמים בדירה, אבל הייתה חצר גדולה עם דשא מלאת פרחי בבונג וגדר של עצי לילך בצבעי לבן וסגול עם ריח משגע והיא מתגעגעת אליכם עד היום. בחורף היה שלג וקר, אך סבתי אהבה מאוד לגלוש ולשחק בחוץ להרגיש את הקור.

סבתי הייתה בערך בגיל ארבע, כשהבינה שהיא שונה מילדי הכפר הם קראו לה יהודייה מלוכלכת. בבכי באה להוריה ובקשה הסבר. מאותו יום הם התחלו לשמור על המסורת בכל חג נסעו לעיר לבית הכנסת. לאביה של סבתי ארנסט היה ידע רב בספרות ובמוזיקה והוא הקפיד שהבנות יקראו ספרים ובערב היו יושבים סביב השולחן ודנים על מה שקראו. הוא גם הקפיד לקחת אותם לסרטים וכבר לפני גיל עשר היא ראתה את רומיו ויוליה של מחזאי ויליאם שייקספיר ואגם הברבורים שהלחין צ'ייקובסקי.

הם היו כל הזמן בקשר עם המשפחה בארץ, אבל באותם שנים השלטונות לא אפשרו ליהודים לעזוב את רומניה בכלל הקשר עם אנשים בחוץ לארץ היה מסוכן. רק בשנת 1958 חל שינוי מדיניות וכך התאפשר לכם לעזוב את רומניה בקיץ1961. רינה בדיוק סיימה את כיתה ו' ושמחה מאוד שעוזבת את הכפר ועוברת לישראל.

הוריה של רינה, רינה ואחותה בפיאטרה ניאמץ (כיתוב מתחת לתמונה)

השנים הראשונות בארץ

אחרי זמן קצר בארץ הוריה של רינה החליטו לנסות להסתגל לחיי קיבוץ והקיבוץ שהם בחרו היה קיבוץ "גליקסון" ששם אחותו הקטנה של אביה הייתה ממקימי הקיבוץ. הקיבוץ היה ירוק ויפה, מה שהזכיר להם את חיי הכפר ברומניה.

הוריה של רינה גרו בצריף ורינה ואחותה ישנו בשתי בתי ילדים נפרדים לפי שכבת גיל. לסבתא שלי היה קשה להסתגל למציאות החדשה. בקיבוץ לא היה בית ספר, לכן כל הילדים למדו בפנימייה "אלוני יצחק" שהייתה במרחק של רבע שעה הליכה מהקיבוץ.

רק באמצע שנת הלימודים השתלבה בכיתה ז', אחרי שהייתה רק חודש לבד באולפן. היא עדיין לא שלטה בשפה העברית ולכן הייתה קצת בודדה. רק בשיעורי מלאכה היא הייתה מאוד פעילה. בסוף אותה שנת לימודים, ההורים של סבתא לא יתאקלמו בקיבוץ ולכן עברו לעיר "תל-אביב" אבל בעקבות המצב הכלכלי הקשה, סבתא שלי ואחותה נאלצו להישאר בפנימייה, כך שאת בית הספר היסודי סיימה בפנימייה.

חיי הנעורים בתקופת התיכון

עם סיום כיתה ח' סבתא ביקשה מהוריה לגור בבית עם הוריה שרכשו דירה בחולון, בספטמבר 1963 התחילה ללמוד בתיכון עירוני ד' אורט תל-אביב במגמת אופנה. במקום מגוריה בחולון היו המון עולים חדשים מרומניה ונוצרו חבורות של נוער, סבתא התחברה לאחת החבורות ושם הכירה את סבא שלי אדריאן.

עם סיום 12 שנות לימוד, המשיכה ללמוד בסמינר למורות לאופנה וסיימה בהצטיינות בשנתיים לאחר מכן. כדי לקבל הסמכה להוראה הייתה מחויבת לעשות שנה התמחות. במשך אותה שנה היא התחתנה עם סבא שלי אדריאן.

רינה ואדריאן בצעירותם

המשך החיים

כשסבתא סיימה את ההתמחות קראו לה ללמד כיתות ט' בבית הספר שבו למדה, היא לא אהבה במיוחד ללמד אז היא פתחה עסק משלה עם שותפות לשמלות. אחרי שנה סגרה את העסק ועבדה במפעלי אופנה מודליסטית.

בשנת 1972 נולדה לה בתה הראשונה, איריס. עם פרוץ מלחמת יום כיפור, בעלה הלך למשך חצי שנה לצבא וסבתא הבינה שרצוי שהיא תחזור להוראה. היא ראתה שמחפשים מורה לתפירה בפתח-תקווה וניגשה לראיון והתקבלה לעבודה. במקביל היא התחילה ללמוד בקורס שהקנה לה ידע נוסף בהכנת תבניות בשיטה גרמנית ועוד באמצע הקורס הציעו לה להחליף את המורה.

הם גרו ברחוב גאולה מספר 7 בתל-אביב, דירה בדמי מפתח. במרץ 74' כשאדריאן חזר מהמלחמה היה התקפת מחבלים שבאו מהים ונכנסו למלון "סבוי" בגאולה 5, באותו זמן, סבתא הייתה בהריון עם בתה השנייה ולכן המקרה הזה השפיע, כל המשפחה התארגנה כדי לעזור להם לרכוש דירה בחולון.

בשנת 1975 נולדה בתה השנייה, אימא שלי, סיגל. הם גרו אצל הוריה של סבתא במשך שלוש חודשים, עד שהתפנתה הדירה שהם רכשו. עם עברתה לחולון ביקשה מהמפקחים עליה שיחפשו לה עבודה קרובה לבית.  בינואר 76' היא התחילה לעבוד כמורה בהכשרה מקצועית למבוגרים של משרד העבודה, עיקר ההוראה הייתה בתדמיתנות (מודליסטים) השיטה הגרמנית שלמדה עזרה לה להיות בין המורות הראשונות ששולטות בשיטה הזאת.

בסוף שנת 2003 כל הקורסים של הכשרה מקצועית עברו ממשרד העבודה למשרד התעשייה, בשנת 2004 סבתא פרשה מהעבודה אחרי 32 שנות הוראה, היא המשיכה לעבוד עוד כמה שנים בבתי ספר פרטיים עד שהחליטה שעדיף להיות גמלאית.

לבתה הבכורה של סבתא יש שלושה ילדים והיא עובדת כמורה ולבתה הצעירה יש ארבעה ילדים והיא עובדת במשרד עורכי דין.

סבא אדריאן, סבתא רינה והנכדים

הזוית האישית

אריאל: אני נהניתי מאוד בתוכנית ואני חושב שחשוב להכיר את הסיפור של הדורות הקודמים.

סבתא רינה: אני נהניתי להעביר לאריאל את הסיפור של הסבים שלי שלא זכיתי להכיר והידע שלי מהם הוא רק מתמונות וממה שהוריי שיתפו אותי, אבל אני מאמינה שיש קשר ביניהם לבין דור ההמשך.