מאגר סיפורי מורשת

שלום אני שחר אידלמן ואני מראיינת את סבתא שלי, שמה הוא מלכה, אך רובם קוראים לה מלי.

סבתי נולדה בכפר סבא, היא בת 67. היא נולדה בשנת 1955. להורים של סבתי קוראים שלמה ונעמי. סבתי למדה בבית הספר היסודי וחטיבה בן צבי (א-ח). בתיכון היא הייתה בפנימייה חקלאית. שם המשפחה של סבתי הוא חיים, מקורו שם המשפחה היה של סבא של אביה. לסבתי יש שלושה ילדים ואחת מהן היא אימא שלי. כל חייה סבתי גרה עם שמונה אחים ואחיות. סבתי לא שרתה בצבא משום שכבר הייתה נשואה. המוצא של סבתי הוא מתימן. לבעלה של סבתי קראו מאיר, אך הם התגרשו.

סבתא מלכה מספרת על ילדותה

"שלום שמי מלכה חיים וזה הסיפור שלי. אני גדלתי בבית בכפר סבא בשכונת שיכון עלייה. היה לנו בית קטן ומצומצם מאוד של שני חדרים, שירותים ומקלחת. לאחר זמן אבא שלי בנה עוד חדר, ועוד חדר אבל כולנו, תשעת האחים  –  כולנו גדלנו בחדר אחד, בחדר היו ארבע מיטות, והיינו ישנים שניים, שניים יחד בכל מיטה אחת. בתור ילדים הייתה לנו חוויה אדירה, כי בלילות בנערותינו היינו עושים צחוקים ומתבדחים ומתבדרים, ונכון, גם אנחנו כמו כל משפחה מרובת ילדים, גם אנחנו לפעמיים היינו רבים, נכון שהיינו מתווכחים, אבל בסך הכל, היה ממש כיף והיו לנו המון המון חוויות כשהיינו קטנים. כשאני נולדתי המדינה הייתה צעירה, בסך הכל הייתה בת שש שנים, אז לא היה לנו שפע של דברים, לא היו מכוניות כדבר מובן אליו, כלומר אם עברה מכונית ברחוב, אז היינו מתפלאים כאילו 'מי האדם החשוב שנסע ברחוב'.

לא היה לנו משחקים לא כל כך היו לנו צעצועים, אבל באמת שההורים לא החסירו מאיתנו שום דבר. לגבי צעצועים, באמת, שידם של ההורים שלי לא הייתה משגתלקנות צעצועים. הם עבדו מאוד קשה בשביל לפרנס אותנו, אז אנחנו יצרנו לעצמנו לבד את המשחקים. כשהיינו ילדים למרות שלא היינו בני אותו גיל, אני ואחותי אתי תמיד ישנו מיטה אחת והיינו חולקות את כל החוויות שלנו בתור בנות בגיל קרוב. עם הקטנות והקטנים יותר שמרנו עליהם וטיפלנו בהם כשאימא הייתה בעבודה.

היום אנחנו תשעה אחים ואחיות – כולנו מאוחדים, נפגשים, נהנים ומחוזקים.

הזוית האישית

סבתא מלכה: מאחלת לנכדתי המון בהצלחה בהמשך הלימודים.

שחר: מאחלת לסבתא שלי בריאות טוב וחיים ארוכים.