מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה מלכה כזום, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי הדר, יחד אנו מעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

בבית היינו תשע נפשות לא כולל ההורים, יש לי ארבעה אחים למחצה מאותו אבא וחמישה מאימא ואבא. גדלנו למציאות בה אבא לא עובד כי הוא חולה ואימא עקרת בית שאינה עובדת. כדי לשרוד, יצאנו לעבוד בגיל צעיר. יצאנו לעבוד אחרי הלימודים כדי לפרנס את עצמנו ולהקל על ההורים.

עבדתי כבר בגיל 12 במשק בית אצל מורה, והמורה ניצלה אותי בעבודות הבית: היא הייתה נותנת לי סקוצ' וסבון כדי לנקות פנאלים, לשפשף רצפה וכשהיא הייתה נותנת לי את הכסף הייתי בוכה, כמה קשה עבדתי בשביל כמה גרושים כדי לקנות לי חולצה או בגד. בחופש הגדול אני ואחותי הגדולה עבדנו בנקיון בית ספר שהשרת שלו היה שכן שלנו. גם הוא היה מנצל אותנו, לוקח את כל הכסף ולנו נותן מעט, גרושים. חיינו בעוני, לא היה בבית מה לאכול, היינו מקבלים תלושים לבגדים ותלושים לאוכל.

בכיתה ח' רשמו אותי לפניימיה ברחובות, גם שם לא היה לי טוב: היה עלי חרם, היו מרביצים לי וגונבים לי דברים. אומנם שרדתי את השנה, אבל בשנה השנייה ביקשתי מאבא שלי שיוצא אותי מהמקום, ואם לא – אני אעשה משהו לעצמי. לכן, שנה אחר כך עזבתי ונרשמתי לתיכון. למדתי פקידות באותו בית ספר, סיימתי את כיתה י"ב. היועצת של בית הספר עזרה לי לעבוד בבית הספק, עבדתי בחופשים בתור מזכירה ואז העבודה הזמנית הפכה לעבודה קבועה במשך שנה. לא התגייסתי לצה"ל כי התחתנתי, ואחרי כן זה הבאתי לעולם שלושה ילדים: הגדול יוסי, האמצעית אורטל והקטן דוד.

יוסי התחתן, אורטל התחתנה, ודוד מאורס. הפכתי להיות סבתא מבתי אורטל ואז נולדה הדר הבכורה. באותו זמן חליתי במחלת הסרטן בגיל 47. בזכות הנכדים אני שורדת עד היום את המחלה, הם נותנים לי את הכוח לרצות לחיות ולשרוד בחיים.

סבתא והדר במסגרת התכנית 

הזוית האישית

הדר הנכדה המתעדת: היה מרגש ומעורר השראה לשמוע את סבתא שלי מדברת על החיים שלה בתור ילדה, זה לא מובן מאליו היום שבחורה צעירה תעבוד ותעזור להורים.