מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה

אני, סבא אריה, וסבתא יוליה, התגוררנו בעיר סורוקי שברוסיה. כבר בגיל צעיר אני לא הסתרתי את התנגדותי בנוגע לשלטון הקומוניסטי וזה גרם לסילוקי ממספר בתי ספר.

סבתא ואני היכרנו באמצעות חברי משפחה משותפים, והתחתנו מיד אחרי שסיימנו את האוניברסיטה. לאחר מכן אני התגייסתי לצבא ושירתי בחיל טייסים סודי מאוד.

לא עבר זמן רב מן השחרור שלי מהצבא ואלי, אבא שלך, נולד. החלטנו שאנחנו רוצים לעלות לארץ אבל מן הסתם השלטונות הרוסים לא אישרו זאת כיוון שפחדו שאני אגלה סודות מדינה. לאחר מכן אנחנו היינו עסוקים בהפגנות, שביתות רעב, עם עוד אנשים שלא הורשו לעלות לארץ ישראל. פוטרנו מהעבודה, לכן נאלצנו למכור את כל הרהיטים והבגדים שלנו כדי לפרנס את עצמנו וכך זה נמשך שנתיים שלמות. בשלב מסויים אפילו נכנסתי לכלא.

אני ואבא שלך, אלי,  נכחנו בשביתת רעב עם עוד שלושה יהודים. זה התפרסם כל כך עד שכל עיתון ברוסיה סיקר את שביתת הרעב ולבסוף "השמועה" עשתה  כנפיים אפילו לארצות הברית.

לבסוף, מרגל רוסי נקלע לשבי בארצות הברית. דוקטור הנרי קיסינג'ר שהיה שר החוץ בארצות הברית באותה התקופה,  ובין היתר גם יהודי, התנה את החזרת המרגל לרוסיה בחילופים של אנשים יהודים ברוסיה. בזכותו, ארצות הברית שלחה לרוסיה רשימה של 100 יהודים ללא אישורי עלייה, ובין כולם היו גם השמות שלנו. כל עלינו בשנת 1973 עלינו לארץ.

את יודעת, יש לי תמונה שלי ושל אבא שלך ושל עוד שלושה יהודים בשביתת רעב. זה היה ארוך נורא ופירסמו  את הסיפור בכל העיתונות הרוסית. הכותרת הייתה "כניעה לוועדה הבינלאומית של הצלב האדום"*

*יעל: לא הצלחתי להעתיק את התמונות אבל הן קימות

הזוית האישית

כששמעתי את הסיפור, התחלתי להעריך את סבא שלי יותר, כיוון שהוא הצליח להתקיים מכלום ועדין להקים משפחה ולהגשים את החלום לעלות לארץ.