מאגר סיפורי מורשת

שמי הדס גושן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי מאירה גושן ויחד תיעדנו את סיפורה.

סבתא מאירה מספרת על ילדותה

אני בת שנייה למשפחה בת ששה ילדים ארבע בנות ושני בנים. נולדתי בדיוק ביום שחגגגו לאחותי הבכורה שנה כך שאנחנו חוגגות כל שנה יחד את יום ההולדת.

נולדתי בעיר באר שבע, בבית חולים שנמצא בעיר העתיקה. זה היה בית חולים של האנגלים. בבית ישנו שתי בנות  בחדר עם מיטת חבר וכל ערב הייתה תורנות מי פותחת את המיטה ומי ישנה במיטה שסמוכה לקיר.

תקופת בית הספר ולימודים

למדתי ביסודי בבית ספר "דגניה" שהיה ממוקם כ-3 ק"מ מאיזור המגורים שלנו. כל יום הלכתי ברגל את המרחק הזה הלוך וחזור.

בתקופה שנולדתי הייתה אפליה בין אשכנזים למזרחיים ובית הספר שלמדתי בו היה באיזור מאוכלס רובו בתושבים אשכנזיים ואני שהגעתי מבית ספרדי נחספתי לתרבות שונה משלנו. הייתה לי חברה אשכנזיה שאכלתי את האוכל שלהם ששונה בטעמים מאוכל של הבית שגדלתי עליו והיא אכלה את האוכל שאימא שלי בישלה. נחשפתי גם לשפה אחרת, למרות ששתינו לא הבנו את שפת האם שלנו. אצלי בבית ההורים בניהם דברו ערבית, אבל איתנו דברו רק עברית וכנ"ל אצל החברה שלי כך שלא ממש דברנו את שפת הורינו.

אהבנו לשחק משחקי רחוב: מחבואים תופסת ואהבתי במיוחד לחפור בור באדמה להביא לתוכו נמלים ולמעלה לשים חתיכת זכוכית שדרכה ראיתי את הנמלים (בדומה לאקוריום דגים).

 בילדותי

תקופת הבגרות

בתקופה שלי לא הייתה חטיבת ביניים. למדנו ביסודי עד כיתה ח' ואז עברנו לתיכון. בכיתה ח' היה מבחו שנקרא "סקר" ולפי תוצאות המבחן היינו יכולים להירשם לתיכון שמתאים לרמה שלנו. היה תיכון עיוני ותיכון מקצועי. בתיכון למדתי ב"מקיף א". לתיכון הגעתי כבר הרבה יותר בטוחה בעצמי בלי הבדלים בין אשכנזים לספרדים כפי שהיה בבית ספר יסודי.

הייתי בתנועת נוער "העובד והלומד" השתתפתי כל שנה בצעדת הנגב (התמונה למטה). הייתי אוהבת ללכת ברגל כל שבת ל"אנדרטת הנגב". הייתי עוברת דרך תחנת הרכבת הישנה הולכת על המסילות ומטפסת להר עד האנדרטה.

 בצעדת הנגב

בניית משפחה

נשאתי בשנת 1974 בגיל 20. את איתן בעלי הכרתי דרך חברה משותפת. את בני הבכור אוהד שהוא אבא של הדס,(איתה אני משתתפת בתכנית), ילדתי בשנת 1976 בעיר באר שבע. כשאוהד היה בן שנה עברנו לגור ברמת גן. שם נולדו עוד שני ילדים: עומר בשנת 1982 ובר בשנת 1993.

כיום יש לי שלושה נכדים מילדיי: לאוהד ולילך הילדים: לימור, עמית והדס. עומר וחן הורים לשני ילדיהם: כרמל ואופיר. בת הזקונים שלי, בר עדיין לא נשואה. המשפחה שלנו חוגגת יחד חגים ושבתות. ימי הולדת אנחנו חוגגים לילדי החודש עם כל המשפחה המורחבת אחי ואחיותי וכל בני הדודים עם ילדיהם.

חפץ שעבר מדור לדור – ארבע דורות במשפחה

סיכת חמסה מזהב עם אבן כחולה, שהייתה שייכת לסבים של אימא שלי. שאימא שלי הצליחה להביא אתה מעיראק. היה מנהג שכל ילד או ילדה שילדו בן בכור קיבלו את התכשיט הזה לתלות על העגלה או במיטה. אני ילדתי את הבן הבכור למשפחתי, לכן קבלתי ראשונה את התכשיט.

תכשיט זה נקרא העפסה: "תליון קמיע הניתן ליולדת בעדת יוצאי עיראק, עם הולדת תינוק חדש לשמירה ולהגנה עליו מעין הרע. הקמיע ניתן ליולדת בליל השישי להולדת התינוק בטקס שנקרא לילת א-סיתי".

לצערי פרצו לדירה של הבן אוהד גנבים וגנבו את התכשיט.

יציאה לגמלאות

אחרי מעל 40 שנה שעבדתי יצאתי לגמלאות. הנהגתי לי יום בשבוע זמן איכות עם הנכדים. הייתי מגיעה אוספת אותם מבית הספר מכינה להם צהריים (ברור שהשניצלים שלי). משחקים משחקי קופסא. אני מלמדת את הבנות לסרוג לומדת מהם את פלאי הטכנלוגיה.

ההורים חוזרים מהעבודה ובבית משפחת גושן עש מנהג של "שעת התה" בשעה הזו כל אחד מספר איך עבר עליו יומו ובכלל שיחות סביב תה ועוגה.

בימי הולדת לוקחת את הנכדה/נכד ליום כייף ופעילות שהיא או הוא בוחרים ואנחנו "סולו". אני הולכת בימי שלישי (שלישי בשלייקס) לסרט. אוהבת מאוד לקרוא ולטייל. מתנדבת בביטוח לאומי ובשנה האחרונה חזרתי למעגל העבודה .

הזוית האישית

מסר של סבתא לדור הצעיר: צריך לקבל ולאהוב את השונה בלי אפליה על רקע דת צבע שפה. לדעת לשתף ולספר להורים על כל דבר שעובר עליך, לעשות מעשה טוב למען החברה דרך התנדבות שתבחרו. לאהוב את עצמך כמו שאתה ואז תוכל לאהוב את הסובבים שלך טוב יותר.