מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה שבתאי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

הכל החל בתימן

הוריי גרו בתימן בעיר ליד עדן. משפחתי הייתה משפחה דתית. אבי היה שוחט, מוהל ורב בחדר. הוא לקח תחת חסותו נערים בני 16-20 שלימדם בחדר הלכות שחיטה והיה למורם. אמי הייתה עקרת בית.

כשאמי עוד הייתה בהיריון בתימן עם ילדה הראשון, אבי אמר לה שאם ייוולד בן הוא ייקרא ישראל ואם תיוולד בת היא תקרא ציונה, ואז הם יעלו כמו כל שאר התימנים לארץ ישראל. בן נולד ונקרא ישראל. בשנת 1933 הם עלו לארץ ישראל עם סבא וסבתא מצד אבא וסבתא מצד אימא (הסב נפטר).

משפחתי הגיעה לרחובות.

החיים בארץ

אני, שוש, נולדתי בשנת 1942 ב- 3 במאי. יש לי חמישה אחים ואחיות, לפי סדר הלידה: ישראל, בן ציון, שושנה, אהובה, הדסה וחיים. ברחובות אני ומשפחתי גרנו בשכונה תימנית הנקראה שעריים, שם גדלתי כל ילדותי.

ברחובות בנה אבי בית גדול ובו ארבעה חדרים, חדר לסבא וסבתא מצד אבא שגרו עם משפחתה (סבתא מצד אימא גרה עם הדוד – אח של אימא), חדר להורים, חדר לבנים וחדר לבנות.

אבי בהתחלה לא רצה לשלוח אותי ואת אחיותיי ללימודים כי לא ידע שהבנות לומדות בנפרד מהבנים. אך לאחר שהבין זאת שלח אותי ואת אחיותיי ללמוד בבית ספר יסודי דתי "מוריה". ובתיכון למדתי בתיכון הדתי ברחובות לבנות. לאורך שנות נעורי הייתי חלק מתנועת הנוער בני עקיבא. סיימתי ללמוד בכיתה י"א והחלטתי להשלים בגרויות לאחר הצבא ופניתי ללמוד בבית ספר לאחיות בתל אביב לפני הצבא.

הצבא

מגיל קטן כבר כשהייתי בת שש והוקמה מדינת ישראל ב-1948 רציתי להיות חלק מצבא ההגנה לישראל. לכן כשהגיע הצו הראשון בכיתה י"א מאוד התרגשתי, אך אבי התנגד שאתגייס לצבא. הוא אמר שאחי הגדול בנצי (בן ציון) התגייס לצבא וזה מספיק.

למרות מחאותיו של אבי, הלכתי ללשכת הגיוס וביקשתי מאמי לא לספר לאבא שאני הולכת ללשכת הגיוס ולספר לו שהלכתי לטיול. אמי שיתפה איתי פעולה ואמרה לי שהיא סומכת עלי עם החלטותיי.

לאחר שנה בבית הספר לאחיות התגייסתי לצבא. התגייסתי לצבא עם גרעין בני עקיבא כך שעדיין הייתי בסביבה דתית, בצבא הלכנו לקיבוצים דתיים ועזרנו בבתי ילדים, בחקלאות, ברפת וכדומה. אני הייתי בקיבוץ עין צורים, קיבוץ דתי, במשך כשנתיים.

שבוע לאחר שהתחלתי את הטירונות בצבא אמרו לי לחזור הביתה כי אבי לא מרגיש טוב. חזרתי הביתה ובדרך לשכונתי ראיתי מודעות אבל עם שמו של אבי. בצבא לא סיפרו לי שאבי נפטר. בערב פסח אמר אבי לאחי שהוא לא מרגיש טוב והוא רוצה ללכת לבית החולים ולקחו אותו. בבוקר למחרת המשפחה הלכה לבית החולים ברגל כי הוא היה בערך חצי קילומטר מביתם, אך כשהגיעו אמרו להם שאין להם למה לעלות כי אבי נפטר ממחלת לב.

החיים אחרי הצבא

לאחר שירותי הצבאי אחי בנצי אמר לי שאני צריכה לחזור הביתה ולעזור לאימא, להתחיל לעבוד. בגלל שכבר הייתה לי תעודת אחיות התחלתי מיד לעבוד בבית החולים קפלן ברחובות, עבדתי במחלקה כירורגית לילדים. בגלל המשמרות בערב, בבוקר ובלילה, הרבה גברים לא רצו לצאת איתי כי הם רצו עקרת בית ולא אישה שעובדת במשמרות.

חברתי גאולה מכיתה א' התחתנה עם מישהו מרמת גן וכבר הייתה עם שני ילדים בזמנו. יום אחד ביקרתי את גאולה ברמת גן שהכירה לי את משה, חברו של בעלה של גאולה. אני ומשה התחברנו ובגיל 33 התחתנתי עם משה.

למשה הייתה דירה קטנה בעלת שני חדרים ברמת גן ברחוב לב הזהב, שבה גרנו כ-45 שנה. לי ולמשה יש שני ילדים – יוסי ומוריה. ושישה נכדים.

בעלי משה נפטר בשנת תשפ"ג, 2023. כיום אני עסוקה בבקרים במועדון, בשיעורי התעמלות, בחוגים והרצאות.

הזוית האישית

הדר: נהניתי לפגוש את שוש ללמוד על חייה ועל הנחישות שלה.