מאגר סיפורי מורשת

עובד נולד בתאריך 10.8.1958 בבאר שבע וגדל כל חייו בקיבוץ רביבים בדרום. הוריו של עובד הם יונה ז"ל וצבי בורשטין. יונה נולדה בישראל וצבי עלה מפולין בשנת 1932 כאשר היה בן חמש. עובד אחד מארבעה ואבי (שאול), הוא הצעיר ביותר.

הילדות של עובד

עובד גדל והתבגר בקיבוץ רביבים. הוא גדל בבית ילדים וישן שם מגיל קטן מאוד. להורים היה בית משלהם או חדר משלהם, וכל יום היה נפגש עם הוריו רק לשלוש שעות ביום. עד גיל 3 עובד היה בבית ילדים  גם בבית ספר. אימא של עובד עבדה בחינוך. בהתחלה היא למדה בסמינר הקיבוצים,  אחר כך היא נהייתה מורה ומחנכת ואחרי שנות הוראה רבות הפכה למנהלת בית החינוך ברביבים. אחרי הרבה שנים הפכה יונה למזכירת קיבוץ רביבים . אביב של עובד צבי הוא בוגר בית ספר מקצועי (בית ספר מקצועי הוא בית ספר שלומדים מקצוע לחיים). לאחר מכן הוא הגיע לקיבוץ רביבים. בשנת 1949, כאשר צבי הגיע לקיבוץ ,התחיל לעבוד במסגריה שבקיבוץ ובהמשך הפך את המסגריה למפעלי מתכת רביבים.

בהמשך, בערך בשנת 1974, נסגר מפעל המתכת ואז צבי הקים ברביבים את מפעל "רביב", שהוא מפעל שמייצר מוצרי פלסטיק שאותו הוא ניהל הרבה שנים. המפעל גדל והצליח ועובד עד היום. צבי ויונה לאחר שהגיעו לגיל הפנסיה הקימו בית מלאכה לתכשיטים לעבודות מעץ זית.

בבתי הילדים הילדים אהבו לשחק בחוץ הרבה משחקים: חמש אבנים, שלושה מקלות, יויו, רוגטקות. צבי עשה לעובד רוגטקה מברזל, גדולה עם גומיה של אופניים, אבל צבי אמר לעובד: אסור לך לכוון ולירות על ילדים – רק על חפצים. עובד ירה על כל מיני דברים ואחרי קצת זמן נמאס לו, אז הוא ירה במכווון על אחד הילדים בגן. סבא מאוד התרגז ולקח לעובד את הרוגטקה.

חיבור לנוף המדבר

עובד מאוד מחובר לנוף המדברי ולטייל באוטו או ברגל, הרבה יותר מללכת לג'ונגל בחו"ל. שטח המדבר שמסביב לקיבוץ רביבים הוא שטח גדול ופתוח. לא היו קיבוצים ובדואים והשטח היה ריק והרבה יותר טבעי. היו הרבה דיונות, מרחבים גדולים ומעט מאוד צמחיה, והנחלים לא זורמים. בחורף לפעמים יש שיטפונות, לראות שיטפון בנגב זו חוויה ממש מדהימה ועוד יותר מדהים הוא לראות את השיטפון מתחיל.

עובד מספר: "בתור ילדים, כבר כאשר היינו בכיתה ב', היינו הולכים לבד אחרי הלימודים לשטח הפתוח. היינו לוקחים נעליים וגרביים בתוך שקיות ניילון עם מעיל והולכים לראות שטפונות בואדיות שהיו קרובים לקיבוץ." כשעובד רואה פרח במדבר יוצא ישר מתוך האדמה הצהובה, זה הרבה יותר מרשים מלראות אותו באמצע יער בצפון.

על הטבע המדברי – לטאות ונחשים

"זכרון נוסף מתקופת בית הספר היסודי הוא כאשר יצאנו עם סוסה ועגלה, הגענו לאוהלים של בדואים. הם אמרו שלום, היו מושיבים אותנו ומביאים לנו תה ואוכל. לא דיברנו ערבית, זה היה בכיתה ד' או ה'. בנגב יש גמלים, עיזים, חמורים, הבדואים היו מגדלים אותם, אבל היו גם חיות בר: חתולי בר וקרקלים וטורפים, ארנבות בפינת חי, זוחלים, צבים, לטאות ונחשים."

בנגב יש נחשים שהם שונים משאר הארץ, למשל נחש צפע – אתה לא מוצא בנגב נחש עכן קטן. העכן הקטן הוא נחש מאוד מיוחד. הוא לא גדול, אורכו הוא 30 40 סנטימטרים. הוא זוחל באופן מיוחד: הנחש הזה נועץ את הזנב בקרקע ומקפץ, והעקבות שלו מוזרות. הנחשים האלה בדרך כלל פעילים בלילה ובבוקר הם מתחפרים בדיונה כדי להסתוות. כשהוא גומר להתחפר רואים רק את רק שתי העיניים. אז מי שרוצה למצוא כזה נחש צריך למצוא סימן של אס (S). הבעיה היא שהנחשים האלה ארסיים.

כאשר עובד היה ילד בסביבות כיתה ו' עד ח', היה לו מורה בשם עמוס בר. הוא היה טיפוס שנוי במחלוקת, אבל הוא היה חובב טבע. באיזשהו שלב הכיתה של עובד רצתה לחסוך כסף, המורה הציע לתפוס לטאות במדבר. היה אפשר לשלוח אותם לגן הזאולוגי בתל אביב, שם היו מאכילים איתם נחשים, אבל הוחלט על תפיסת לטאות. הלטאות היו מאוד מאוד זריזות, הן נכנסות למחילה וכל שבוע הם היו תופסים 7-10 לטאות, כל אחת הייתה שווה שקל.

יום אחד המורה החליט שהולכים לדיונות להתבונן בעכן הקטן. הם יצאו לשטח כל הכיתה. המורה עמוס לקח מעדר כדי לקחת את הנחש. הילדים הלכו עם מכנסים קצרים.

על ערכים בעולם המודרני

אני חושב שבעולם המודרני שכל אחד עסוק בתוך הטלפון, משפחה זה אחד הדברים הכי חשובים. בעיקר לעזרה הדדית, אני מתכוון בעזרה בכל דבר, עזרה כלכלית, נפשית, אישית. במשפחה יחסים צריכים להיות בלי חשבון ולאהוב את המשפחה בלי סוף.

בעיני כאשר אומרים שלמישהו יש ערכים, יש לו סט של דברים שהוא מאמין בהם, זה אומר שהם לא מושפעים מהדברים מסביב. למשל לכבד את הוריו, כל הזמן, לא משנה מה קורה להם. למשל מישהו שאחד הערכים שלו הוא ערך השוויון, אז אם אני מאמין בשיוויון זה לא משנה מה קורה ומה הנסיבות. בן אדם חייב סט של ערכים.

לעשות מה שאתה מחליט ומה שאתה רוצה, לצערנו בעולם שלנו זה מתחבר ליכולת כלכלית. אני רוצה לצאת לטיול מסביב לעולם אבל תוכל לממש את זה רק עם זמן וכסף. אדם חייב ליצר את היכולת הזאת. אני אדם מאוד סקרן, אני חושב שזו תכונה מאוד חשובה, משום שכאשר אתה סקרן, אתה חוקר פורה ורואה סרטים, אתה לומד על הסביבה שלך ובסופו של דבר אתה נהיה בן אדם עשיר. אני חושב שזה כל כך חשוב בגלל המצב היום, אתה יכול להיות מה שאתה רוצה, להחליף עבודות, ובשביל לממש את זה כמו שצריך -כדאי להיות סקרן.

מה עושים בזמן החופשי? חלק מהזמן צריך להתפרנס בשביל לעשות מה שאתה אוהב. נהיה לנו יותר זמן פנוי, היום עובדים פחות מפעם ואנחנו צריכים לממש את הזמן שיש לנו. אנחנו נרצה לעשות דברים בשביל להרוויח כסף להנאה ומצב רוח טוב. אולי לעזור לאנשים אחרים. כל אחד צריך למצוא דבר שהוא אוהב וזה יכול להיות כל דבר שאתה אוהב. חשוב לזכור: מתנה שקיבלת , תמיד אפשר לקחת ממך… מתנה שנתת, תמיד נשארת אתך.

הזוית האישית

אלון: אני לקחתי מהמפגשים המעמיקים עם עובד חוויות רבות והרבה סיפורים ומה שאני רוצה לקחת הם הערכים שהוא נתן לי להמשך החיים: עזרה הדדית, נתינה, סקרנות, שוויון. למדתי הרבה על דברים חשובים שיכולים להוביל אותי בחיים. למידה על איך אורח החיים היה פעם, היה מעניין ומרתק. המפגש האחרון וגם אלה שלפניו היו מלאי ערכים נהדרים שכדאי לי לקחת. משפט שהוא אמר לי על נתינה – מתנה שקיבלת, תמיד אפשר לקחת ממך… מתנה שנתת, תמיד נשארת אתך. זה מה שאני לוקח מהמפגשים.

עובד: אני מעביר לאלון ערכים של עזרה הדדית וסקרנות.