מאגר סיפורי מורשת

שמי אורית, במסגרת שיתוף פעולה בין התאחדות הסטודנטים הארצית לבין תכנית הקשר הרב דורי, תיעדתי את סיפור חייה של סבתי, רחל חיים לבית כהן, אותו אני מעלה אל מאגר המורשת של התכנית. רחל חיים נולדה בשנת 1955 בירושלים, ישראל, להוריה יצחק ובחריה כהן, אשר עלו מג'רבה, תוניס.

סבתא רחל מספרת: "גדלתי בבית עם תשעה אחים, שבע בנות ושני בנים, אבא שלי היה פועל בניין ואימא שלי הייתה עקרת בית. היינו משפחה שמחה מלוכדת ואוהבת. היה לנו קשר מיוחד ביותר בין האחיות שנמשך עד היום.

בילדותי גדלתי בירושלים בשכונת קטמונים, השכונה אשר אני גרה בה עד היום, למדתי בבית ספר המאירי. שיחקנו בכל המשחקים שיש: מחניים, חבל, דוקים, תופסת, כל יום כל הצהרים. היינו בשכונה מאות ילדים, לכל משפחה היה כמעט עשרה ילדים, היינו נכנסים אחד לשני לבתים, מבקרים אחד את השני, מרגישים בנוח, כמו משפחה אחת גדולה. החיים פעם היו אחרים: לא היה כלום, אבל הייתה שמחת חיים. היום יש לכולם הכל אבל אין להם כלום.

היה לי ילדות טובה, ההורים שלי היו מקסימים. לא היה לנו יותר מדי מה לאכול, כל משפחה הייתה מקבלת תלושים לקניית מוצרי מזון, אבל היה טוב, אימא שלי הייתה מכינה לנו קערת קוסקוס גדולה וכל אחד היה אוכל עם הכפית שלו, לא הרגשנו את המחסור. בתור ילדה הייתי הולכת הרבה לבית הכנסת של התוניסאים עם אבא שלי, הייתה שם אווירה מיוחדת.

בנעוריי לא למדתי הרבה בבית הספר (למדתי שמונה שנים ואז יצאתי לעבוד), עבדתי בתור מטפלת, בגן ילדים ובמספרה. את רוב הכסף שהרווחתי הבאתי להורים שלי ובמעט השתמשתי לצרכיי. בתור נערה הייתה לי מחברת טבע, הייתי אוספת פרחים ושמה אותם לאחר ייבוש במחברת: רקפות, נרקיסים, כלניות ועוד. אהבתי לשמוע את השירים של אלביס, אריק אינשטיין ופול אנקה.

את בעלי הכרתי בזכות דודתו, היא הציעה לי אותו והחלטתי להיפגש אתו. כבר בפגישה הראשונה הצעתי לו לבוא איתי לאחותי שגרה בנתיבות לשבת, ובאמת נסענו ביחד. היינו יוצאים הרבה לבתי קפה, לסרטים והכי היינו אוהבים לרקוד ביחד פסדובלה. האהבה פרחה לה ולאחר תשעה חודשים התחתנו. הבאנו לעולם שישה ילדים, וברוך ה' כולם נשואים ויש לנו הרבה נכדים מתוקים.

יש לי תחביב מיוחד לרקום ולסרוג. ולעשות גובלן פייטים – צורת רקמה שנתפרת על ידי חור בבד קנבס נוקשה עם מחט מיוחדת ופייטים.

לסיום, המסר שלי לדור הצעיר הוא: תדעו לכבד אחד את השני, כיבוד הורים, כיבוד חברים, לרכוש כבוד לכל אדם, ותשמחו במה שיש לכם, כלום לא מובן מאליו.

הזוית האישית

אורית הסטודנטית המתעדת: היה מאוד מעניין לתעד את הסיפור של סבתי היקרה. זה גרם לנו להתחבר יותר אחת לשנייה ולי גרם יותר להתחבר לעבר של סבתי ושל משפחתי. את חומרי התיעוד אספתי בעזרת שיחות וראיונות, אשר היו לי מעניינות במיוחד ומחברות מאוד לסבתי ומה שעבר עליה. אני מאחלת לסבתי האהובה עוד הרבה שנים של בריאות, שמחה ונחת מהמשפחה.

סבתא רחל: הרגשתי טוב עם הראיונות, שסיפור החיים שלי והמסרים לדור העתיד יראו אור. אני מאחלת לנכדתי היקרה את כל הטוב שבעולם.