מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה עם סבי, אלחנן לוטם, אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא במאגר המורשת של התכנית.

סבא אלחנן מספר: “נולדתי בתל אביב בשנת 1954 בבית אופייני לתקופה: הכל היה בצמצום, כל הוצאה כספית נשקלת בכובד ראש. בבית היו ארונות מלאים בקופסות שימורים, כפי שנהגו רבים משורדי השואה. אמי הגיעה לארץ היישר מהתופת של מחנות ריכוז ברגן-בלזן במסגרת החלפת שבויים בין 222 יהודים שהיו במחנה ברגן בלזן לבין 222 גרמנים שהיו בארץ ישראל. אמי הגיעה לארץ ברכבת שהמסלול שלה היה מגרמניה לאוסטרליה, משם לטורקיה בהמשך לסוריה, ללבנון ומלבנון דרך מעבר הגבול ראש הנקרה – הכניסה לארץ ישראל. הרכבת הגיעה עד עתלית ושם אמי ירדה מהרכבת והתחילה את חייה בארץ ישראל.

בבית שלנו דיברו גרמנית ועברית. יש לי אח אחד ששמו יאיר, הוא מבוגר ממני בחמש שנים. כבר בילדותי אהבתי למצוא לי עבודות, ובכיתה ד' הייתה העבודה הראשונה שלי בתור שליח בחנות ירקות – העברתי ארגזים עם פירות וירקות שאנשים הזמינו לביתם. בהמשך עבדתי בעוד הרבה עבודות בתור ילד ונער צעיר."

בר המצווה של סבא – סיפורה של תמונה 

בתמונה רואים תיעוד של בר המצווה של סבא אלחנן. התמונה צולמה בבית של סבא בגבעתיים כשהיה לסבא בר מצווה. התמונה בשחור לבן, אז עוד לא הייתה אפשרות לצלם בצבעוני. חגגנו את בר המצווה בבית כי לא היה הרבה כסף לחגוג באולם, התמונה צולמה בשנת 1967 בחודש תשרי. המצב בארץ היה טוב כי חגגו את בר המצווה שלושה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים. האווירה הייתה מצוינת, כי ישראל סיימה בדיוק מלחמה שבה היא ניצחה. סבא מתאר: "בתמונה בני המשפחה הקרובה ביותר שכללה את אמי, דודים ובני דודים. בשל המצב הכלכלי שהיה פחות טוב, לא היה כסף כדי להזמין הרבה אורחים."

בר המצווה של סבא

חוויה בלתי נשכחת מחג הסוכות 

סבא מספר: "גרנו בגבעתיים, זאת הייתה שכונה שכולם היו בה דתיים, בבניין בן ארבע קומות, בו היו שלוש כניסות ושם התגוררו יחד 16 משפחות דתיות. כולם בנו סוכות למטה וקראו לזה "רחוב הסוכות", אפילו כתבו על זה בעיתונים וצילמו את זה, זה היה משהו מאוד מיוחד – שהיה לנו רחוב שלם עם סוכה אחר סוכה. מכיוון שלא יכולנו לבנות סוכות כי לא היו לנו מרפסות, אז היו מקימים את הסוכה למטה בחצר, ומאחר שכולם היו דתיים, אז היה רחוב שלם מלא סוכות וזה היה מאד מרגש. היינו עולים למעלה הביתה להביא אוכל ומורידים לסוכה. כל משפחה הייתה שרה את השירים שלה והיו שומעים את כולם. זו הייתה חוויה. היינו עוברים בין הסוכות ומקבלים סוכריות."

הזוית האישית

סבא אלחנן: נהניתי מאד להיות חלק מתהליך תכנית הקשר הרב דורי. נהניתי להיות עם נכדתי שירה ולשתף אותה בילדות שלי. שמחתי לספר לשירה על החוויות המיוחדות שהיו לי כבן לניצולת שואה. התקופה הנוכחית שונה מאד מהתקופה שבה הייתי בגילה של נכדתנו שירה וזאת מסיבות רבות.

הנכדה שירה: היה לי מאוד כיף ומעניין להיפגש עם סבא אלחנן ולשמוע על הסיפורים של סבא.